אילנה ריינה היא עורכת שפרצה את מחסום הנישות ותוכלו למצוא אותה עורכת גם וגם וגם. גם עלילתי, גם דוקו, גם ריאליטי וגם קצת מביימת – לאחרונה ביימה פרק בסדרה "אשה אחת", שהייתה מועמדת בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי.

בין הפרויקטים שהייתה שותפה לעריכתם, תוכלו למצוא סדרות עלילתיות כמו "פמת"א, "אורי ואלה", "חמישים", "הנוכלות", "אלישע", "על הספקטרום", תוכניות ריאליטי כמו "משחקי השף" ובימים אלו, היא שוקדת על עריכת פיצ'ר שיעלה לאקרנים בקיץ.

אילנה משתפת אותנו בטיפים ובשיטות העבודה שלה, אותן למדה ואימצה לעצמה במשך למעלה מ-20 שנות עבודה כעורכת. בנוסף, היא מספרת לנו על רגע משמעותי בקריירה שלה שבו הייתה צריכה להחליט האם להיות נאמנה לעצמה על חשבון הקידום המקצועי שלה.

אילנה, ספרי לנו קצת עלייך

אני עורכת מעל עשרים שנה, מסוגה עלית ועד טראש מוחלט. נהנית מכל הז׳אנרים – כל ז׳אנר והאתגר שהוא מספק לי.

אני אמא לשלושה ילדים 4,8,16 וכולם גדלו בחדרי עריכה (יש מלא חול המועדים בשנה:). הם המבקרים הכי טובים ומדוייקים שלי, הגדול גם מייעץ לי מוסיקלית לאחרונה.

אני מניחה שהדבר הכי טוב שהם ילמדו ממני זה שאפשר לעבוד במשהו שממש אוהבים לעשות.

איך הגעת לעולם העריכה?

אקדים ואומר שהתחלתי ללמוד בגיל צעיר מאוד ולא הייתי מגובשת או במילים אחרות – הייתי ילדה שלא יודעת מה היא רוצה. במקור נרשמתי ללימודי קולנוע באוניברסיטה.

אבל אחרי תקופה התבלבלתי וחשבתי שאולי זה תחום צר מדי ועדיף ללמוד תקשורת (שהלימודים כוללים מגוון תחומים), אז עברתי.

אבל כבר בשנה הראשונה, כשנכנסתי לאולפן ולחדר העריכה, בקורס הפקה דוקומנטרית (או משהו בסגנון), הבנתי שזה המקום שלי. והחל מאותו הרגע רוב העבודות שהגשתי, גם בקורסים של פילוסופיה, היו סרטים.

אפשר להגיד שפרצת את מחסום הנישות – את עורכת גם וגם וגם. איך זה קרה? והאם זה תורם לך בתהליך העריכה?

לערוך ז׳אנרים שונים זו הייתה ממש החלטה – כשהתחילו להפיק תכניות ריאליטי לא עניין אותי לערוך אותן, למרות שהיה ביקוש לעורכים שיתנסו ויערכו את הז׳אנר החדש.

בהמשך חשבתי שכדאי להתנסות גם כדי להתרענן וגם כדי ללמוד עוד סגנונות ושפות עריכה, אבל בשלב הזה כבר היה קשה להכנס לתחום כי פתאום הייתי ״ללא נסיון בריאליטי״, לקח זמן וניג׳וסים למפיקים עד שניתנה לי ההזדמנות.

היום אני שמחה שאני עורכת גם וגם וגם, אני לא בשגרה משעממת, מכירה אנשים חדשים (בריאליטי יש חבר׳ה צעירים שאפשר ללמוד מהם המון;), ואני מרגישה שהיכולת שלי להעביר את סל הטכניקות והכישורים שלי מז׳אנר לז׳אנר הופכת אותי לעורכת טובה יותר.

איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

בכל ז׳אנר תהליך העבודה שונה למדי.

בפרוייקט עלילתי – לאחר קריאת התסריט, אני שמה אותו בצד ועובדת על הסצנות כמעט בלי לחזור אליו, ״זורמת עם מה שיש״, דבר שעוזר מאוד לא להתקבע ולא לנסות להוציא לפועל בכוח רעיונות תסריטאים שלא עבדו בשטח, ולעומת זאת מאפשר היתכנות בלת״ם – שם נוצר הקסם בעיניי.

בפרוייקט ריאליטי – אני לוקחת חלק פעיל בכתיבת התסריט, אז אחרי שלב הצפיות ועיבוד המידע, אני מחליטה מה אני רוצה לספר (לפעמים בעצה אחת עם עורכ.ת תוכן, לפעמים לבד, לפחות בשלב הראשון).

אני קודם כל כותבת תסריט עריכה ומייצרת לי סטוריבורד על לוח בחדר העריכה. בכל ז׳אנר, בשלב בו אני מכירה טוב את חומרי הגלם שלי, אפשר למצוא אותי בוהה במסך/באוויר/בדפים וחושבת מה אני רוצה, זה יכול לקחת גם שעה של בהייה ואז ניגשת לערוך, לפעמים ימצאו אותי ״לא עושה כלום״ ואז תוך חמש דקות יש סצנה.

ואם אפשר עוד קצת פירוט על שיטות העבודה שלך?

בפרוייקט עלילתי, אני יוצרת לי סיקוונס אינים: ניגשת לסצנה ומניחה את כל חומר הגלם שלה בסיקוונס אחד, כשכל שוט אני צובעת את הטייקים שלו בצבע אחר (בעזרת צבע לוקאלי בטיימליין) ומפרידה בין השוטים עם כמה שניות בלאק – ככה שאוכל במבט אחד על הטיימלין להרגיש את הגלם.

את האינים שלי אני מסמנת על גבי הטייקים, פשוט מעתיקה שכבה של הוידאו ל-v2, מה שמאפשר לי להסתכל על טייק ולהבין מה אהבתי בו – את ההתחלה, האמצע, הסוף, לפעמים את כולו.

את האינים אני מעתיקה גם לסוף הטיימלין, בסדר כרונולוגי של הסצנה, ככה שנוצר לי אסמבלי של הסצנה, ממנו אעבוד ואייצר סיקוונס חדש ובו ראפקאט לסצנה.

הסיקוונס בו נמצאים כל החומרים מאוד עוזר לי בשלב בו נכנס.ת במאי.ת לעבודה משותפת ואז אני יכולה לחזור בקלות לחומרים ולבחירות שלי.

בפרוייקט ריאליטי זה כבר סיפור אחר לגמרי – בצפייה בחומרי הגלם (הרבים מאוד) לעולם לא יהיו לי ״אינים״, ולא אעבוד בשיטה של צימצום חומרים, שמקובלת על חלק מהעורכים, כי אני לא יכולה להרשות לעצמי ״לאבד״ חומרים, כל שוט יכול לשמש אותי לספר סיפור כלשהו (שלרוב אחליט עליו רק בתום הצפייה), אולי מלבד רגעים בהם הצלם הוריד את המצלמה לרצפה, אבל גם לזה אוכל למצוא שימוש. למשל ב"משחקי השף" (שם קוד), נניח אחד המתמודדים ישרוף משהו – אוכל לספר דרך אותו השוט שכולם נאלצו להתפנות מהמטבח והמשימה נעצרה באמצע, דמיינו דרמה, צעקות, והמצלמה שיורדת לרצפה והקולות נהיים עמומים ברקע (;

בקיצור, דרך העבודה שלי היא לסמן במרקרים ארועים חשובים ולתת להם מילות חיפוש (״מנת רביולי״, ״קרייסיס״, ״לא יודע מה להכין״, ״צילחות״, ״שרפה במטבח״ וכדומה).

אחר כך, Ctrl +F הוא החבר הכי טוב שלי בפרוייקט, בהנחה שהחלטתי מה אני רוצה לספר.

תוכלי להרחיב על השימוש בצבע לוקאלי בטיימליין?

בצבע הלוקאלי אני משתמשת לא רק כדי להבדיל בין השוטים השונים שלי בסיקוונס האינים (כפי שהסברתי מקודם), אלא גם כשאני עובדת על סרט/פרק שלם, אני צובעת כל סצנה בצבע אחר ואז קל לי להתנהל במרחב ולקפוץ מסצנה לסצנה. ככה אני גם מקבלת תמונה גרפית של משקלים של סצנות בתוך סרט/פרק, לעיתים אראה בלוק ארוך עם צבע אחד, דבר שיכול להצביע על "בטן" וסצנה שכדאי לקצר. למשל, הסצנה הסגולה:

ככה עושים את זה:

* קודם מפעילים את האפשרות לשימוש בצבע לוקאלי בטיימליין: נכנסים לתפריט המהיר בטיימליין, בוחרים באפשרות Clip Color ומסמנים וי באפשרות Timeline Local.

* נסמן בעזרת ה-Segment Mode את השוטים שנרצה לצבוע בצבע מסוים > קליק ימני על העכבר > נבחר באופציה Set Local Clip Color > ונבחר צבע.

ספרי לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאת לא יכולה להסתדר בלעדיהם

המקלדת שלי די בסיסית, בעבר עבדתי עם המון קיצורי מקלדת, אבל לפני כעשור הייתה לי דלקת בכף היד, אז החלטתי ״לפזר סיכונים״, להעביר כפתורים שיהיו על גבי ה-Workspace ולעבוד יותר עם עכבר. ככה יד אחת מפוזרת על המקלדת והיד השנייה נעה בחלל ומרקדת עם העכבר.

כפתורים שהם החיים:

כפתור Reverse Match Frame – מאפשר לי לחזור בקלות לטייק ספציפי, אבל בתוך סיקוונס האינים שלי (שהטענתי במסך השמאלי), שבו נמצאים כל החומרים של הסצנה. בניגוד ל-Match Frame רגיל שיביא אותי לקליפ בודד במסך השמאלי.

עוד שימוש – כשאני מתחרטת על שינוי שעשיתי בוורסיה, אני חוזרת לאותה נקודה בוורסיה קודמת ע״י Reverse Match Frame, מבלי לחפש את עצמי לדעת.

כפתור נוסף – Alt+U (ב-U נמצא כפתור ה-Trim). הגילוי של האופציה הקל על חיי. כשאני עושה Trim מורכב (במיוחד כשיש המון ערוצים), לוקח זמן לעצב אותו למצב הרצוי. לאחר יציאה מהטרים, גם אחרי כמה פעולות על הטיימליין, ניתן בלחיצת הכפתורים הנ״ל לחזור ל-Trim האחרון כפי שעוצב.

ספרי לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך?

ממש בתחילת דרכי כעורכת, כשהייתי בת 22, הכירו לי במאי שעשה סדרות עלילתיות, מבחינתי זה היה חלום רחוק שפתאום התאפשר והתקרב כשאותו במאי נתן לי הזדמנות לעבוד איתו.

בתחילה הייתי צריכה להגיע לערוך סצנות שכבר נערכו בעבר כדי ״להתאמן״, זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן מבחינתי. אבל יום אחד בחדר בעריכה אותו במאי חצה קו אדום וניסה לנשק אותי, דבר שגרם לי לקחת את הדברים שלי וללכת. בערב התקשרתי להגיד לו שמה שעשה לא מקובל ושאני לא אחזור.

לקח לי כמה שנים טובות להגיע למה שיכולתי לעשות אם הייתי נשארת, אבל בחרתי בדרך הארוכה, בחרתי לשים את הגבול (המתבקש) מבלי לחשוש לאבד הזדמנויות, העיקר לא לאבד את עצמי. למדתי על עצמי שאני סופר חזקה, ואני מאוד גאה בעצמי על זה.

העבודה בחדרי עריכה עשויה להיות צפופה ואינטימית, ואין שום סיבה להרגיש לא בנוח או מאויימת.

טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת הוא תמיד לבקש טיפים מכל עורך-קולגה שפוגשים, משהו טריוויאלי עבור אחד יכול להיות חידוש מטורף עבור אחר (:

אם יש לכם שאלות נוספות לאילנה אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.

לקריאת כתבות נוספות בפינה "של מי המקלדת?" – כנסו לכאן.

רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי