כשאני מגיעה לחדרי עריכה ומחפשת את היוזר שלי בין שאר היוזרים ב-Avid,

תמיד מעניין אותי איך נראים קיצורי המקלדת של שאר העורכים שהקלידו על אותה מקלדת בדיוק.

אז, תכירו – הפינה החדשה שלנו: "של מי המקלדת?"

כאן תקבלו הצצה לקיצורי המקלדת של עורכות ועורכים אחרים וגם תקבלו הצצה לסיפור שלהם, לטיפים שלמדו לאורך הדרך ולתהליכי העבודה שאימצו לעצמם.

מאחורי המקלדת עם העורך אריק להב-ליבוביץ

אריק להב-ליבוביץ הוא עורך מוערך בתעשייה. בין הסרטים וסדרות הטלוויזיה שערך תוכלו למצוא את "ביקור התזמורת", "אפס ביחסי אנוש", "לבנון", "פוקסטרוט", "הסטורי של אווה", "החמישייה הקאמרית", "פלפלים צהובים", "בת ים ניו-יורק" והרשימה עוד ארוכה.

מעבר לכך, אריק הוא גם איש של מילים – אם תתקלו ברחבי האינטרנט בראיונות שעשו איתו בעבר, אני די בטוחה שתשאבו פנימה ותחושו הזדהות עם מילותיו. יש לו דרך מיוחדת בעיניי – גם באופן שבו הוא בוחר לשתף את הדברים שלא בהכרח כולם מסוגלים לשתף וגם בדרך שבה הוא מדבר עליהם בצניעות ובגובה העיניים.

את ספרו החדש, "הטופוגרפיה של העריכה", הזמנתי ברגע ששמעתי שיצא לאור ובדיוק כמו שציפיתי – סיימתי אותו תוך מספר ימים בודדים, כשהותרתי אחריי המון דפים מקופלים בקצה, תובנות חדשות ואסימונים שנפלו.

אריק, ספר לנו קצת עלייך

נוכחתי שאני עורך ותיק כשעמדתי באיזה יום מול שיבוצי החדרים באולפני אדיט וגיליתי שאני העורך הכי מבוגר בבניין באותו יום (56).

העריכה לא הייתה עבורי מעולם תחנה בדרך לבימוי, היא תמיד מילאה עבורי הרבה צרכים חברתיים, נפשיים, ויצירתיים מעבר להוצאת החשבונית בסוף החודש.

כיום אני עורך סדרת דרמה בשם "מתיר עגונות" של דויד אופק, יוסי מדמוני ותמר קיי. עם אופק ומדמוני עשיתי דרך ארוכת שנים במקצוע בכל מיני פרויקטים עלילתיים ודוקומנטריים.

שני הילדים שלי למדו קולנוע ב"תלמה ילין" וזה החזיר אותנו לפני 4 שנים לגור בתל אביב אחרי 12 שנים במושב ליד רחובות.

איך הגעת לעולם העריכה?

הייתי קצין בחיל האוויר והוטל עלי להכין סרט למסיבת טייסת. היה לנו צלם, אך לא היה עורך. הסבירו לי איך חותכים פילם במכונת עריכה ונזרקתי למים. זהו, נדלקתי.

ספר לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאתה לא יכול להסתדר בלעדיהם

1. כפתור המיקס (=האודיו מיקסר), שימושי ביותר. נמצא במקש נקודתיים, מצויר עליו אייקון שקצת מזכיר לי מיקסר.

2. הכפתור הנוסף הוא Match Frame. נמצא במקש F8.

ואם אפשר עוד קצת פירוט על הקיצורים המיוחדים במקלדת שלך?

* מקש F5 – קיצור ST: מאפשר לי לצאת בקלות מהמוד של Smart Tool .

* מקש F7 – קיצור EE: זהו "כפתור הפאניקה" שלי. עיצבתי לי "מצב איפוס" (כפתור שמחזיר את משטח העבודה למצב הרגיל שלו).

* מקש F9 – קיצור MC: השתקת קליפים (Mute Clips).

* מקש F10 – קיצור UC: שיחרור מהשתקת קליפים (Unmute Clips).

* מקש TAB – קיצור De: כפתור של "אף ערוץ לא נבחר בטיימליין" כי הרבה פעמים בסרט עם מיקס כבד, אני לא רואה את כל הטיימליין. (הכפתור נמצא בתוך תפריט Edit > ואז Deselect All Tracks).

* מקש גרשיים – קיצור FS: קיצור ל-Full Screen בחדרים ללא מוניטור שלישי.

* מקש C – קיצור Ma: קיצור לתפריט המרקרים.

רגע, אני לא רואה בקיצורי המקלדת שלך בכלל מרקרים

מתחת לקיצורי המקלדת הנראים ניתן להוסיף עוד שכבת כפתורים ע"י לחיצת Shift, אני הוספתי מתחת למספרים את ה-Locators שלי.

איך אתה ניגש לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

אני משתדל לזכור את הרושם הראשון מחומר הגלם ורושם על הקליפים רק "טוב מאוד" או "רע מאוד" – הקצוות מעניינים אותי.

תמיד אתן צ'אנס לתסריט המקורי ואערוך את הכל כדי לא להכניס את הבמאי ללחץ שנעשו דברים שהוא לא שותף להם.

בגרסאות הראשונות חשוב לי לא לעבוד "בשיטת הסלאמי" ואני עורך בגסות את השינויים המבניים.

בסרט דוקומנטרי אני לא בונה ראף קאט מאוד ארוך כגרסה ראשונה, אלא, משתדל להמר על מבנה שנראה לי הגיוני. במידת הצורך אתקן עם החומרים שבמחסן החומרים הטובים.

ספר לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

מהסרט "לבנון" הבנתי שאני לא רוצה שהבן שלי יהיה חייל קרבי.

הסרט ששינה לי את הבנת המציאות שחייתי בה היה "שש פעמים". הבת שלי הייתה נערה מתבגרת כשהסרט נערך ואני ממש זוכר את התהליך של ההתפכחות ממצב של "איזה סרט מוגזם" להכרה שמי שעשה את הסרט יודע היטב על מה הוא מדבר.

מהסרט "החברה הגרועה בעולם" למדתי המון על כתיבת קריינות ועל העניין שבשוליים של הדרמה.

וכך מכל פרויקט שנגעתי בו, ללא יוצא מן הכלל.

מה הוביל אותך לכתיבת הספר "הטופוגרפיה של העריכה"?

יש פרק בספר שמדבר על כך באופן חלקי, מסופר בו על פיטורים שחוויתי בתחילת הדרך וגרמו לי מתוך הטראומה, ללמד ולשכלל את עצמי כדי שזה לא יקרה שנית. רכשתי פנקס קטן והתחלתי לרשום בו מאז כל דבר שלמדתי מסרטים ואנשים שפגשתי.

את אלו ששיתפו אותי בידע שלהם אני מוקיר עד היום. היו אחרים, שהחזיקו את הקלפים צמודים לחזה כי חששו משחקן חדש שנכנס לזירה. הבטחתי לעצמי אז שאם יבוא היום ומישהו ירצה בעצתי, אשתדל לא לשמור רק לעצמי את סודותיי המקצועיים.

מאז סיום הכתיבה של הספר, האם יצא לך לרשום תובנות חדשות בפנקס? תוכל לשתף אותנו באחת מהן?

ביום שהספר ירד לדפוס עלה לאינסטגרם "הסטורי של אווה". אני לא הספקתי לעדכן את הספר בפרק מיוחד על הדבר הזה. מבחינתי בניתי דרמה של 56 דקות שסוג הצפייה והעלאת הקטעים במרווחים לרשת יוצרים שפה חדשה.

למשל, החלוקות לקטעי סטורי נפרדים יוצרים מעברי זמן טבעיים בתוך הסיפור וניתן בעריכה לדלג על קטעים באופן לא מורגש. מצד שני, חשבתי שזה לא נורא אם קטע מסוים ארוך כי זה שצפה בסטורי מדלג על קטעים בקצב שלו, אולי קצת כמו להפוך דפים בספר.

מעצם היותנו עורכים, לפעמים אנחנו נתקלים בביקורת.
בספר כתבת שבתחילת הדרך הרגשת צורך להגן בחירוף נפש על סרט שערכת מפני ביקורת שפוגעת בו. מאז המצב השתנה, תוכל להרחיב?

המצב מאוד שונה לעומת הימים בתחילת הדרך בהם הצפיות היו ממש שדה קרב עבורי כי פירשתי את הביקורת על הסרט כביקורת עליי. הדבר הראשון שהבנתי היה שאנשים מדברים מהבטן ולא מחפשים אותי או את הסרט. בעצם, כדאי להקשיב להם ולהבין אחר כך למה הם אומרים את זה? פחות חשוב לי ההצעות לפתרון, יותר חשוב לי שידברו בכנות על תחושותיהם.

הדבר השני שהבנתי הוא שאם אני אבצע את כל ההערות שנותנים לי, הסרט לא ישתפר – אני פשוט אשאר בלי סרט. כל ההערות צריכות לעבור דרך הפילטר שלי ורק לאלו שאני מתחבר אתייחס.

טיפ אחרון שהיית שמח לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

הייתי שמח לדעת שכל סצנה צריכה להיות מפוקסת, כלומר לדבר רק על דבר אחד.

רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי.

אם יש לכם שאלות נוספות לאריק, אתם מוזמנים לשאול אותו בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו הוא מתוייג – ממש כאן.