קרן קוזלוב היא יוצרת ועורכת בעולמות הסושיאל, והיא רק בת 22. את דרכה החלה בגיל 17 בדיגיטל של "כאן", אח"כ שירתה בגלי צה"ל כיוצרת סרטונים במחלקת הדיגיטל ומשם המשיכה ליצור סרטונים כפרילנס.
קרן משתפת אותנו איך החלטה שקיבלה בכיתה ט' גרמה לה להתגלגל לעולם העריכה, על שיטות העבודה שלה, טיפים לעריכה לסושיאל, למה עריכה לסושיאל זה דבר משחרר ועד כמה מרגש אותה כשצופים בסרטונים שיצרה.
קרן, ספרי לנו קצת עלייך
אני בת 22 מתל אביב. סטודנטית לקולנוע באונ' ת"א, למדתי קולנוע בתלמה ילין. כיום עובדת כפרילנס על המון פרויקטים מעניינים שיתפרסמו בקרוב. אחד העיסוקים העיקריים שלי זו הסדרה "איך עשו את" שעולה בפייסבוק של גלגלצ. בסדרה אנחנו לוקחים להיטים ישראליים ענקים ועושים שיחות זום עם היוצרים. מאתגר וכיפי בטירוף לעריכה.
הגעתי לעולם הקולנוע והסרטונים לגמרי במקרה. כשסיימתי את כיתה ט' הבנתי שאני לא רוצה ללמוד בתיכון רגיל. חיפשתי בגוגל "תיכונים מגניבים בישראל", תלמה ילין קפץ באחת התוצאות, אהבתי לצלם קצת סטילס כילדה, זרמתי על הסיטואציה ולמדתי שם.
איך הגעת לעולם העריכה?
האמת ששנאתי לערוך. למדתי קולנוע בתלמה ילין והדבר האחרון שרציתי היה לשבת מול מחשב ולערוך. הייתי נרדמת מול Tutorial's ביוטיוב. זה היה משעמם. אני חושבת שבעיקר לא הייתי מספיק בוגרת ועם סבלנות כדי לשבת מול חומרים ולעבוד. בסוף התשוקה שלי היא לערוך דוקומנטרי, סרטים דוקומנטרים מבוססים על אהבת אנשים וסבלנות.
אחרי כמה שנים, כשקצת גדלתי, התגייסתי לגלי צה"ל ושירתתי במחלקת הדיגיטל. זה אומר שיצרתי סרטונים קצרים לפייסבוק ולאינסטגרם.
הייתה לנו מצלמת DSLR וציוד סאונד, קניתי לפטופ יד שנייה לעריכה ואמרתי לעצמי את המשפט הבא "את חיילת, אף אחד לא יפטר אותך, לכי תצלמי סרטונים יהיה בסדר". המחשבה הזו כל כך שחררה אותי והתחלתי לחפש סיפורים. הבנתי שאם ארצה להמשיך ליצור, אצטרך ללמוד לעשות הכל בעצמי. החל מהבימוי, לצילום ולעריכה. הסרטון הראשון שעשיתי היה יחד עם יוצרת נוספת, על גולש שפתח בית ספר לגלישה לאנשים עם מוגבלויות. לא ידעתי איך לצלם ובפעם הראשונה ישבתי וערכתי. היה כל כך כיף. משם זה המשיך והמשיך.
איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטות עבודה מסוימות?
אני עובדת רק עם Premiere, ניסיתי את Avid, היא הייתה מסובכת לי מדי. כל הכיף בענן של Adobe זה המעבר המהיר. תוך שנייה אני יכולה להיכנס לאפטר, לאודישן ולייצר מוצר הרבה יותר מהר.
יש לי סדר פעולות מסוים שחוזר על עצמו שוב ושוב ועוזר לי לסדר את הראש כעורכת. האמת שאני שואבת השראה מעורכי דוקו שעוברים על 20 שעות גלם, ולא על שיטת עריכה מהירה יותר שעושים בסושיאל.
כשאני מורידה חומרי גלם למחשב, אני קודם כל פותחת קובץ של Google Drive ומתחילה לתמלל לפי הטיימליין מילה במילה. בנוסף אני מסמנת לעצמי בצהוב בקובץ של ה-Docx משפטים וחלקים שאהבתי.
אם יש לי הרבה חומרי גלם, בדרך כלל אכתוב בראש הקובץ מעיין מבנה ראשוני ועל פיו אסדר את הטיימליין.
לאחר מכן אני עושה מרקרים ומסמנת חלקים חשובים. מילות המפתח שלי יכולות להיות "קלוז אפ פנים", "מדבר על הילדות שלו", "מציג את עצמו", כל דבר שיעזור לי לעבור על הטיימלין.
בשלב הבא אני צובעת את הקליפים בצבעים קבועים: כל קליפ שאכניס אותו עם סאונד, בדרך כלל זה יכול להיות חלק מהריאיון או סצנה דוקומנטרית, יסומן בצבע צהוב.
ויזואליות וכל הקליפים שיכנסו ללא סאונד, יסומנו בכחול. בסופו של דבר זה עוזר לי לארגן את הטיימליין ולהבין בדיוק איפה נמצא הבשר של הסיפור.
הראף קאטים שאני מייצרת יכולים להגיע ל-10 או 20 דק', גם כשהמוצר הסופי מיועד להיות 3 דקות. חשוב לדעת בדיוק מה יש לך בגלם כדי ליצור סרטון יותר טוב.
לאחר מכן אני עוברת על הקאט עם העורך האחראי ומתחילה לשפר אותו לאט לאט.
בראף קאטים הראשוניים שלי אני לא מכניסה B Roll או מוזיקה. קודם כל אני בונה את הריאיון, הסיפור, הרצף והזרימה ואז עושה את זה יפה. שיטה שחוסכת המון זמן, אך דורשת יותר סבלנות.
מהם 3 הטיפים החשובים ביותר בעינייך בתהליך העריכה של פרויקט לסושיאל
1. קצב קצב וקצב – יש קו דק בעריכת סושיאל – או שאתה עושה כאב ראש לצופה ועושה המון קאטים קצרים בלי מרווחי נשימה, או שאתה בונה טיזר חזק של 10 שניות, מרווחי נשימה, מוזיקה מתאימה ונותן לצופה לנשום ולהתחבר לדמות.
2. טיזר חזק – האתגר הכי גדול בעריכת סושיאל הוא לתפוס את הצופה. כשנכנסים לפייסבוק, ליוטיוב או לאינסטגרם יש אלפי סרטונים ואתה כיוצר צריך לדעת איך לתפוס את המשתמש, לגרום לו לצפות בסרטון יותר מעשר דקות, לעשות לייק, להגיב או לשתף. אתה לא באמת מיוחד, יש עשרות אלפי יוצרים שרוצים שיצפו בתוכן שלהם.
אני מקבילה טיזרים לטריילר או פרומו בעולמות הקולנוע והטלוויזיה. המטרה של הטיזר היא לסקרן את הצופה ולגרום לו להגיד "אני רוצה עוד מזה". בדרך כלל מכניסים לטיזר כמה משפטי מחץ חזקים של הדמות, את הויזואליות הכי מרשימות מיום הצילום ומוזיקה קצבית. המטרה היא לגרום לצופה להישאר.
3. תמצות – עם הזמן רואים שהסרטונים לסושיאל הולכים ומתארכים, פתאום לא מפחדים לעשות תוכן של 10 או 15 דק' גם בפייסבוק כי רואים שאנשים צופים בזה. עם זאת, סרטונים לסושיאל צריכים להיות הרבה יותר ממוקדים. כעורכת, כשאני צופה בראף קאטים שלי ואומרת "אוקיי, פה הייתי יוצאת אם הייתי רואה את הסרטון באמצע הלילה", סימן שהחלק הזה צריך לרדת.
צריך לזכור שבסוף, אנשים בפייסבוק באינסטגרם או ביוטיוב רואים סרטונים תוך כדי. תוך כדי העבודה, תוך כדי פגישות או במיטה בלילה. העריכה היא החלק הכי חשוב, אפילו יותר מאיכות הצילום. לכן שיטת התמלול והמרקור עוזרת לי לדעת מראש מה מעניין אותי ומה לא.
ספרי לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או תתהליך העריכה?
יש לי כמה פרויקטים שהשפיעו עליי וגרמו לי להשתפר כעורכת. את כולם יצרתי בגל"צ ובגלגלצ כשהייתי חיילת.
בגלגלצ, יש לנו סדרה בשם "איך עשו את", לקחנו השראה מפורמט דומה שעשו ב-New York Times. הרעיון מאחורי הסדרה הוא לבחור להיטים ישראלים עם סיפור מעניין (הסיפור מאחורי המילים, שיתופי הפעולה בין האמנים והמפיקים) ולספר אותו. בין הלהיטים שעשינו עליהם סרטונים יש את "פאוץ'" של נועה קירל, "אלוף העולם" של חנן בן ארי, "אין יותר מועדונים" של עדן חסון ועוד.
הדבר הכי מתאגר בסדרה הזו הוא "לקלף" את חומרי הגלם – לדוגמה, יצרנו סרטון על הלהיט Alien של דניס לויד. במהלך העריכות עברתי על מעל ל-10 שעות חומרי גלם של סטוריז מסיבוב ההופעות של דניס באירופה וארה"ב, חומרי בקסטייג' והופעות שצולמו ב-DSLR ומכל זה היה צריך לייצר רגש וסיפור. הפרויקט הזה לקח המון זמן אבל היה שווה כל דקה.
טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה
כשזה נוגע לעריכה, להיות מסודרת יותר. לעבוד עם תמלולים, מרקרים ולהיות עם הרבה יותר ביטחון. בהתחלה הייתי מאוד מתקשה להפריד בין עיקר לטפל והיום, עם טיפה יותר ניסיון אני יכולה לעשות את זה.
באופן כללי, יצירה לעולמות הסושיאל היא הרבה יותר משחררת. כשאתה יוצר לסושיאל אין אף לקטור, עורך או בוס שאומר לך "זה כן" "זה לא". הכל מותר ובסוף ההמון קובע. צפיות זה לא הדבר הכי חשוב, אבל זה בהחלט מדד להבין עד כמה התוכן שאתה יוצר מעניין אנשים.
הסיפוק הכי גדול שלי, מעבר לכימיה עם הדמות שאני מתעדת הוא לראות שזה נהיה ויראלי ונוגע באנשים. אין דבר יותר מרגש מלדעת שסרטון שערכתי בחדר שינה שלי באמצע הלילה עולה ליוטיוב, אנשים זרים צופים בו, מתייגים את חברים שלהם ומקבלים הצצה למישהו/י שונה מהם.
כל עולם הסושיאל מבוסס על ניסוי וטעייה. התקציבים לא גדולים, ובסוף אפשר להסתדר עם נק מייק, DSLR ופרימייר. אף אחד לא יכעס עליכם אם המעבר בין המוזיקה לא יהיה מושלם או שהשוט קצת רועד. הכל מותר. אפשר ליצור תוכן של 2 דקות ושל 4 דקות. פשוט ללכת ולעשות.
* אם יש לכם שאלות נוספות לקרן, אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.
* לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת" – כנסו לכאן.
* רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי
