יניב סגלוביץ' הוא במאי, תסריטאי ועורך עם רזומה עשיר בתעשייה. לרוב הוא עורך בעצמו את הפרויקטים שהוא מביים, כמו "אורי זהר חוזר" או "מושלמים".

בנוסף, יש המון פרויקטים שלקח חלק בעריכתם, כמו "מחוברים", "עובדה", "המתמודדים", "יחידה מעורבת", "גולשי ספות" ועוד רבים אחרים.

בימים אלו הוא עורך את הסרט הבא של תומר היימן, שיקרא "כל העצים נושבים ברוח" ובמקביל מביים סרט דוקו פשע להוט 8.

יניב משתף אותנו איך התגלגל לתחום העריכה, איך זה לערוך סרטים שאתה גם מביים ומה היתרונות בכך, על הרגע המפחיד שמתחילים פרויקט חדש עם הרים של חומר גלם ואיך מתקדמים משם צעד צעד, למה אף פעם לא צריך להיכנע לחומרי הגלם ועוד שפע של טיפים ושיטות עבודה שכדאי להכיר.

 

יניב, ספר לנו קצת עלייך

אני במאי, תסריטאי ועורך בן 42.

במרתף של ההורים שלי, יש ארגז ששמורות בו מחברות מעלות אבק עם סיפורים שכתבתי כשהייתי ילד, ולכל מחברת כזו יש גם עמוד שער מושקע עם טושים צבעוניים, חלוקה לפרקים, ואפילו תקציר בגב המחברת עם מדבקה של מחיר לצרכן שקשקשתי. במובן מסוים זה מה שאני עושה עד היום, מספר סיפורים ואורז אותם.   

מיד אחרי הצבא קפצתי למים והלכתי ללמוד בסם שפיגל, וב-15 השנים האחרונות אני מביים ועורך.

בנוסף אני גם מצלם צילומי רחוב. נראה לי שזה מאזן אותי. בעוד העבודה על סרט מצריכה ממני עצבי ברזל וסבלנות אינסופית, אני נהנה מהסיפוק המיידי שבצילום סטילס, שם אני יכול לספר סיפור שלם בפריים אחד פשוט.

 

איך הגעת לתחום העריכה?

יש בי צד חבוי של דודה פולניה שתמיד אומרת: "הכי חשוב שיהיה לך מקצוע ביד!". אז במהלך לימודי הקולנוע היה לי חשוב לרכוש לפחות עוד מיומנות אחת מעבר לכתיבה ובימוי, שאוכל להתפרנס ממנה.

בזמנו היה לנו ב"סם שפיגל" אפשרות לבחור בין מגמות צילום לעריכה. במגמת הצילום תמיד סחבו המון ציוד כבד, אז התמקדתי בעריכה כי יושבים בחדר ממוזג, וזה יותר הולם אותי.

התחלתי לערוך סרטים לחברים בכיתה, וגיליתי תוך כדי שאני גם נהנה וכנראה גם לא רע בזה, כי הגיעו אלי יותר ויותר חברים עם הסרטים שלהם, ובסוף קיבלתי את פרס העורך המצטיין של המחזור.

אני חושב שהפעם הראשונה שהבנתי באמת את הכוח שבעריכה, הייתה כשאחד מסרטי הכיתה היה מיועד לגניזה, ואז כשנכנסתי לערוך אותו, רקמנו מהחומרים סיפור שונה, הפכנו את דמות המשנה לגיבור, ופתאום הסרט עבד מצוין. זו הייתה חוויה מכוננת שלימדה אותי המון.

עם סיום הלימודים, את סרט הגמר שלי "טבריה בקופסא", גם ערכתי לעצמי. זו הייתה התנסות ראשונה וחיובית שבהמשך הפכתי להרגל.

בשנים הראשונות אחרי הלימודים, שמתי זמנית את הכובע של הבמאי בצד, והיה לי חשוב להתקדם בעיקר כעורך, לצבור ניסיון, קשרים ולהשתלב בפרויקטים מעניינים.
רק אחרי כמה שנים בתוך "התעשייה", כשהדודה הפולניה שבי נרגעה, הרגשתי יותר בנוח לחבוש שוב את כובע הבמאי ומאז אני מג'נגל בין שני התפקידים ונהנה משניהם.

 

כבמאי שהוא גם עורך, איך אתה משלב בין שני התפקידים? ואיך כל תפקיד משפיע על השני?

אומרים שמאוד לא מומלץ שהבמאי יערוך לעצמו, ואני גם מאמין בזה באופן עקרוני, אבל איכשהו לי זה עובד הכי טוב כשאני עורך לעצמי. אני מודע לזה שאני סותר את דבריי, אבל החיים מלאים בסתירות.

אולי זה עובד לי כי אני סופר ביקורתי כלפי עצמי, אבל יחסית קל לי לעשות את ההפרדה בין שני התפקידים. כעורך אין לי יותר מדי סנטימנטים לחומר שהבאתי כבמאי, ואני יכול להפטר ממנו בקלות או לשנות את הכוונות המקוריות שהיו לי ולהמציא אותן מחדש בחדר העריכה. וזה עובד גם הפוך: כבמאי, הניסיון שלי בחדר העריכה, מאוד עוזר לי.

הרי מלא פעמים כשאני עורך לאחרים, אני מוצא עצמי "מקלל" את הבמאי שלא הביא לי את השוט הזה והזה או את הסינק הזה והזה. אז זה מדייק אותי כבמאי, ואני משתדל להביא מהצילומים את החומר הכי מדויק כדי שלא אקלל את עצמי בחדר עריכה.

היה מקרה אחד יוצא דופן, כשכתבתי וביימתי את "ולתפארת מדינת ישראל", סרט עלילתי קצר, התקשיתי לערוך אותו (אולי דווקא בגלל שמדובר בפרויקט עלילתי) וצירפתי את אפי כהן העורך המוכשר שעשה עבודה מצוינת. זו הייתה חוויה מאוד מרעננת לשבת בכיסא שליד העורך, לשם שינוי.

 

ברזומה שלך יש הרבה פרויקטים תיעודיים, איך אתה ניגש לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

זה תמיד קצת מפחיד אותי להתחיל פרויקט חדש, במיוחד כשיש הרים של חומר גלם כמו ברוב הפרויקטים הדוקומנטריים, אבל אני מאמץ את הפתגם הסיני העתיק: "גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד", ועובד צעד צעד.

בשלב הראשון אני לא מתיימר לחשוב על המבנה, אלא רק מייצר לי את חלקי הפאזל, שבשלב מאוחר יותר, ארכיב מהם את התמונה השלמה.

מיכאלאנג'לו אמר שהפסל כבר נמצא בתוך גוש האבן, והוא רק מסיר את מה שמיותר כדי לגלות אותו. אני מתייחס לשלב הזה באופן קצת דומה. אני צופה בכל החומרים ומכווץ אותם תוך כדי בערך בחצי, ואז שומר ומשכפל את הסיקוונס המקוצר, וחוזר שוב על תהליך הכיווץ בעוד חצי. אני לא חושש לקצר, כי יש לי שמור את הסיקוונס הרחב הקודם.

בצפייה השנייה, אני גם ממרקר את הנושאים, ממיין ומקטלג באופן שיהיה לי נוח לאתר ולשלוף את החומר בקלות אחר כך. לכל פרויקט יש חלוקה אחרת שמתאימה לו, אבל על פי רוב זה יהיה חלוקה לפי סצנות, נושאים ודמויות. התהליך הזה סיזיפי, איטי ומעייף, אבל הכרחי וקריטי להמשך עבודה יעילה. כך אני מכיר את החומרים הכי טוב ושולט בהתמצאות שלהם.

תוך כדי אני מסמן לי רגעים מרגשים במיוחד, משפטים חזקים שתפסו אותי, ריאקשנים חזקים ובגדול כל פעם שראיתי אמת על המסך שגרמה לי להרגיש משהו משמעותי.

תוך כדי הצפייה השנייה, מתחילים לצוץ לי רעיונות ראשוניים על הסיפור שהייתי רוצה לספר מתוך החומרים, ולפי זה אני מתחיל לבנות את המאגר של חלקי הפאזל, הסצנות.

בשלב בזה אני עורך ראף קאטים של סצנות על פי סדר אקראי ושם בצד. רק אחרי שרוב חלקי הפאזל מוכנים, אני מתחיל לחבר את הסצנות על הטיימליין על פי הסדר שנראה לי אינטואיטיבית. לוקח נשימה ארוכה וצופה לראשונה בסרט המלא שהרכבתי.

בסיום הצפייה אני לרוב מזועזע, אבל במקום לקפוץ מהגג, אני מתחיל במסע ארוך של תיקונים ושיפורים. זה שלב העריכה האהוב עלי. אני אוהב לזהות את הבעיות ולפתור אותן, לשנות, להזיז, לקצר, לזקק ולדייק, לפרק ולהרכיב שוב ושוב, עד שהקסם קורה והסרט מתגלה. זה רגע מרגש.

 

מהם  הטיפים החשובים ביותר בעינייך לעריכה?

1. לעולם לא להיכנע לחומר
גם כשהחומרים גרועים, ומשהו בסרט לא עובד ונורא מתחשק לעגל פינות ולהגיד "זה מה יש", אסור להיכנע לחומר גלם, ואסור להשלים עם "עשיתי את הרע במיעוטו" או להפיל את האחריות על הבמאי, הצלם, הדמות וכו'.

הניסיון לימד אותי שתמיד מתחבא פתרון שצריך רק לגלות. אם עדיין לא פיצחת זה רק כי לא חיפשת מספיק. זה כלל ברזל שמרגיע אותי במובן העמוק ביותר של המילה. הידיעה שהפתרון קיים, רק צריך למצוא אותו.

 

2. להשאיר את הראש משוחרר וביקורתי
ההתרגלות היא האויב הכי גדול של העורך. נטיית הלב הטבעית היא להתרגל לגרסאות העבודה שאתה רואה שוב ושוב ולהתאהב בהן.

הטיפ שלי הוא לשמור כל הזמן על ריחוק מסוים, לא להתחתן עם שום דבר, גם אם עבדת על משהו שעות ארוכות. חייבים לזכור שמה שעבד בנקודת זמן אחת של תהליך העריכה, לא בהכרח יעבוד במכלול השלם של הסרט ככל שמתקדמים והוא מתגבש.

צריך לשמור על רעננות מחשבתית ולהיות נכונים בכל רגע נתון לזרוק הכל לפח ולנסות כיוון אחר לגמרי. וזה קורה המון.

 

3. לעשות הקרנות קבוצתיות לביקורת
מאוד חשוב לעשות הקרנה של הראף קאט לקבוצת אנשים (3-5) ביחד. מומלץ לשלב גם אנשי מקצוע וגם אנשים שאינם מהתחום, על מנת שיחוו דעה. צריך להגיע עם אפס מגננות ואוזן קשבת. זו זכות עצומה לקבל ביקורת כשעוד אפשר לשפר את הסרט.

עצם ההתקהלות והטקסיות שבאירוע, ממקדים אותי לצפות בסרט דרך העיניים שלהם, איפה הם צוחקים, איפה הם משתעממים, זה מדגיש לי פגמים שלא ראיתי קודם, וזה דבר שפחות קורה בצפייה לאדם בודד. אני ממליץ לעשות לפחות שתי הקרנות כאלו בשלבים שונים של התהליך, אחרי שמתגבש ראף קאט סביר ומעלה. הקפיצות המשמעותיות ביותר בגרסאות מגיעות אחרי ההקרנות האלו.

—

ספר לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

כל פרויקט שערכתי לימד אותי משהו חדש, אבל אני חושב  ש"אורי זהר חוזר", הסרט שביימתי (במשותף עם דני רוזנברג) וגם ערכתי  היה הפרויקט הכי מורכב ומשמעותי בעבורי, סוג של "פרויקט חיי" ואני מתכוון לכך גם מילולית: פתחתי את הפרויקט באביד ב-2007, והוא הסתיים ב-2018. זה יותר מרבע מהחיים שלי באותה תקופה.

הסרט עבר הרבה שלבים ומהפכות, לקח לו המון זמן להתבשל ולמדתי אינספור דברים מהתהליך הארוך הזה, אבל אספר על תובנה אחת לדוגמה: אחד האתגרים שהיו מאוד ייחודיים לסרט הזה, היה לספר את סיפור חייו של זהר מבלי להיעזר בחומרי ארכיון ביוגרפים, אלא להשתמש בכל הסרטים שאורי זהר ביים, לפרק אותם לגורמים, להוציא את הקטעים מהקשרם המקורי ולהרכיב מחדש פסיפס אחר לגמרי שיספר את סיפור חייו.

מאחר והייתה לי הכרות מצוינת עם הסרטים שלו, שלפתי את החומרים אסוציאטיבית. זה היה כמו לצלול אל תת המודע של הגיבור ולהרכיב ממנו סיפור חדש של זרם תודעה, שהוא למעשה הפרשנות שלי לסיפור שהוא מספר. אני חושב שזו הייתה החוויה הכי עוצמתית שחוויתי בחדר העריכה עד היום.

ומה למדתי מזה? שלפעמים כשאתה תוחם את השפה הקולנועית שלך במגבלות מסוימות, אתה כופה על עצמך פתרונות יצירתיים שלא היית מגיע אליהם, ללא המגבלה.

 

ספר לנו על הקיצורים במקלדת שלך שאתה לא יכול להסתדר בלעדיהם

1. מקשי Zoom in + Zoom Out: זה ההגה שלי. צמצום והרחבה של הטיימליין.

2. מקשי Go to Locator: אני נע קדימה ואחורה במהירות על פני הלוקייטורים שסימנתי.

3. מקש Top: חותך מנקודת הסימון אחורה עד לקאט הקודם, חוסך שלוש פעולות במקש אחד. מאוד שימושי, בעיקר לשלב האסמבלי.

4. קיצור Restore Default Patch: לחיצה אחת שמסדרת כל ערוצי הגלם במקום הנכון לפי ערוצי הטיימליין. מסדר לי את הראש כל הזמן.

5. במקש F2 הרגיל שלי אני משתמש ב-Match Frame.
וב-F2 + Shift, אני משתמש ב-Reverse Match Frame: כשאני רוצה לחזור למקור של החומר, אבל לא אל הקליפ, אלא לסיקוונס האינים שכבר ערכתי. משתמש בזה הרבה, מאוד יעיל.

6. מקש L הרגיל מנגן Play רגיל. וקיצור Shift + L מנגן Dynamic Play במהירות מהירה, אך שניתן להבין בה כל מילה.

יש להקפיד בהגדרות לסמן שיבצע תיקון אוטומטי ל-Pitch. מאוד מאוד יעיל לפרויקטים דוקומנטריים, בעיקר עם "ראשים מדברים".

 

ומה לגבי קיצורי העכבר?

1. לחיצה על הגלגלת מפעילה ומבטלת את ה-Smart Tool.

2. לחיצת גלגלת + Shift מפעילה ומבטלת סגמנט אדום.

3. לחיצת גלגלת + Ctrl מפעילה ומבטלת סגמנט צהוב.

4. לחיצת גלגלת + Alt מפעילה ומבטלת Link Selection.

 

טיפ אחרון שהיית שמח לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

יש קיצורי דרך במקלדת, אבל לא בעשיית סרטים.

 

* אם יש לכם שאלות נוספות ליניב, אתם מוזמנים לשאול אותו בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו הוא מתוייג – ממש כאן.

* לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת" – כנסו לכאן.

* רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי