אילה בנגד עורכת כבר המון שנים. את דריסת הרגל הראשונה שלה בתחום עשתה לאחר תקופה ארוכה של עקשנות וחיפוש הזדמנויות שאיפשרו לה להתמקם כעורכת בתעשייה. מהרגע שזה קרה, החלה לעבוד במגוון גדול של פרויקטים – מדוקו ועד עלילתי.
בין הפרויקטים שערכה תוכלו למצוא את "גאולה" סרט קולנוע של יוסי מדמוני ובועז יהונתן יעקב, את "יונה" של ניר ברגמן, שלושה מסרטי "העברים" של יאיר קדר (ביאליק, ברנר וזלדה), 2 עונות של "סרוגים", "להוציא את הכלב", "מרחק נגיעה", "מחוברות", "בטיפול" ועוד.
אילה משתפת אותנו בצעדים הראשונים שלה בתחום, מזכירה לנו שהסיפור הוא מה שחשוב וזה לא משנה אם אנחנו עורכים פרויקט עלילתי או דוקומנטרי ומוסיפה כמה טיפים שכדאי להוסיף לארגז הכלים שלנו כעורכים.
אילה, ספרי לנו קצת עלייך
אני בת 46, דור שלישי בתל אביב, גרה עם הבן שלי. בוגרת סם שפיגל, ואני עורכת כבר 20 שנים פחות או יותר. לשמחתי יוצא לי לערוך גם עלילתי וגם דוקו, גם טלוויזיה וגם קולנוע, כך שלא משעמם לי. חוץ מזה אני מלמדת עריכה עלילתית בבי"ס "ג'אמפ קאט" ומעבירה חונכויות לסטודנטים בסם שפיגל.
אני לקראת סיום של פיצ'ר עלילתי של ניר ברגמן, "הנה אנחנו" ולפני כן עבדתי על עונה 2 של הסדרה "כבודו" עם רוני ניניו ועל הסרט הדוקומנטרי המקסים "היה היה ילד" של אורי לוי שזכה להצלחה גדולה.
איך הגעת לעולם העריכה?
כבר בלימודים בסם שפיגל התחלתי להתמקד בעריכה (למרות שבשנה א' ו-ב' קיבלתי ציונים מאוד נמוכים בעריכה :).
אז עוד ערכנו בפילם על שולחן סטינבק ומאוד אהבתי את זה. היו לי מחשבות לגבי בימוי דוקו, אבל אחרי שעשיתי את סרט הגמר שלי הבנתי שבצילומים בעיקר סבלתי ושנהניתי רק כשהגעתי לחדר העריכה…
כך שכשסיימתי את הלימודים חיפשתי עבודה בעריכה והתמקדתי בזה.
שתפי אותנו בתהליך שעברת מרגע שסיימת את הלימודים והחלטת להיות עורכת ועד למקום שבו את נמצאת כיום
לקח המון זמן, בערך 5 שנים, מסיום הלימודים ועד שהתחלתי באמת להתפרנס מעריכה. זה קרה טיפין טיפין: קודם עוזרת עריכה, עריכת השלמות, עריכה בהתנדבות ולאט לאט צברתי פרויקטים ברזומה. במקביל התפרנסתי מדברים אחרים, הייתי מנהלת תסריט במשך הרבה זמן ובעיקר ניסיתי ליצור קשרים ולחפש הזדמנויות.
בגלל זה אני תמיד אומרת לסטודנטים ועורכים מתחילים שאני פוגשת, שהעצה הכי טובה שאני יכולה לתת להם היא: לא לוותר. להחזיק מעמד ולהתעקש. זה לפעמים לוקח המון זמן ומאמצים ואני חושבת שבסופו של דבר אלה שמצליחים ומשתלבים בתחום הזה, הם לא בהכרח הכי מוכשרים, אלא הכי עקשנים. אלה שפשוט לא וויתרו.
איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?
קל יותר כמובן כשזה במאי שכבר עבדתי איתו בעבר ואני מכירה אותו ואת הראש שלו – אני כבר יודעת ישר לאן לכוון ואני גם יודעת שסומכים עליי, שיש אמון הדדי.
מבחינתי הדבר החשוב ביותר הוא לספר סיפור. גם בעלילתי וגם בדוקו. אני מחפשת את הסיפור ואת הדרך האפקטיבית ביותר להעביר אותו, החל מרמת השוט והסצינה ועד למבנה של הסרט כולו.
בגדול, אני סומכת על האינטואיציה שלי. ברגע שאני באמת מכירה היטב את החומרים, את התסריט, את החזון, אני מרשה לעצמי לזרום עם תחושות הבטן כי הרבה פעמים הכיוון שאליו אני מנסה להגיע הוא נכון ולוקח זמן עד שאני מצליחה לנסח את זה במילים או בצורה שכלתנית יותר.
אני משתדלת לא לפסול שום דבר מראש, גם כשלפעמים ממש מדגדג לי להעיף סצינה או דיאלוג מסוימים. אני יודעת שצריך לתת צ'אנס לכל חתיכה בפאזל ושבהחלט יכול להיות שסצינה שעפה בשלב מוקדם תחזור פתאום ואולי אפילו "תציל" את המבנה.
ספרי לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?
בלי ציניות, אני חושבת שלמדתי ואני לומדת מכל פרויקט שאני עושה ובעיקר מהאנשים שאני עובדת איתם (גם אם בפועל אני מתווכחת ומתנהגת כאילו אני יודעת הכל…).
אני חושבת שלמדתי המון דווקא מזה שערכתי גם דוקו וגם עלילתי. מהר מאוד הבנתי שלמרות שלכאורה באחד יש תסריט וטייקים ושחקנים, ובשני פיסות מציאות שצריך להרכיב יחד – בשניהם המטרה של עריכה טובה היא לספר סיפור ושייראו כמה שפחות את "התפרים".
דווקא מחיפושי המבנה והנרטיב שהם חלק מהעבודה בדוקו, למדתי המון גם איך לפתור ולשחק עם המבנה גם בעלילתי כך שהסיפור יעבור בצורה הטובה ביותר.
וכשאני אומרת "סיפור" אני מתכוונת לנרטיב במובן הרחב ביותר: רגש, מסר, דמות, לאו דווקא לסיפור קלאסי עם התחלה אמצע וסוף.
מהם 3 הטיפים החשובים ביותר בעינייך בתהליך העריכה?
אז כמו שכבר אמרתי, הטיפ החשוב ביותר הוא להיות עקשנים, לא לוותר. הדרך יכולה להיות מאוד קשה וארוכה, אבל בסוף מגיעים לשם.
טיפ שני: הייתי לפני כמה שנים בסדנת עריכה בלונדון עם העורך מיק אודסלי. הוא דיבר על זה שמאוד חשוב לעורך לדעת להרפות, לדעת מתי לוותר ולתת לאחרים להשפיע ולשנות, לזכור שאתה רק חלק אחד במערכת. זה מאוד נכון וזה אחד הדברים שהכי קשים לי בתהליך העבודה. צריך ללמד את עצמך לעשות את זה. מצד שני, ואני יודעת שאני סותרת את עצמי, ביום שכבר לא יהיה לי מספיק אכפת להילחם על דעותיי, אני אבין שכנראה מיציתי את התחום. כל עוד אני נלחמת זה אומר שהפרויקט חשוב לי.
טיפ שלישי: המהירות שבה אנחנו כעורכים "מתרגלים" לחומרים ונעשים קהים, היא מדהימה. חשוב מאוד לזכור את התחושות הראשוניות ולבדוק את עצמך כל הזמן. אנחנו מתרגלים תוך שניות לזיופים במשחק שבצפייה ראשונה הקפיצו אותנו ושוכחים איך הדיבור האיטי של המרואיין שיגע אותנו בהתחלה. להזכיר לעצמך את זה, לא לעשות הנחות ולערוך הקרנות כדי לראות שוב את הסרט דרך עיניים טריות.
ספרי לנו על הקיצורים במקלדת שלך שאת לא יכולה להסתדר בלעדיהם
1. קיצור שלימד אותי העורך חליל אפרת – כפתור RD: קיצור ל-Restore Default Patch, שלקחתי מתפריט Special. זה פשוט מסדר מחדש את הערוצים של ה-Player וה-Recorder שיתאימו (V1 ל-V1 וכן הלאה). הכי טריוויאלי והכי בזבוז זמן אחרי שעשית בלאגן ושיחקת עם מיקומי הערוצים.
2. כפתור Wa – שמראה לי אוטומטית Waveform על כל הערוצים.
3. כפתור ה-Extend – אני משתמשת בו הרבה, מאוד נוח להאריך ולקצר בלי להיכנס לטרים מוד.
טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?
זה מקצוע "כפוי טובה" מבחינה זו שלא משנה כמה פרסים תקבל או לא תקבל, חוץ ממך והבמאי ומי שנכח בחדר העריכה, אף אחד לא ידע באמת מה גודל תרומתך לסרט. במאי יכול להיות אחראי לקאטים הטכניים הכי מדהימים בסרט ועורך טוב יכול להציל סרט שלא עובד. ככה שזה לא מקצוע למי שמחפש תהילה, אלא כנראה בעיקר לחובבי סדר קצת אנאליים ושונאי זרקורים…
אם יש לכם שאלות נוספות לאילה, אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.
לקריאת כתבות נוספות בפינה "של מי המקלדת?" – כנסו לכאן.
רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי
