איילת בק החלה לנגן בכינור מגיל צעיר, הייתה מוזיקאית מצטיינת בצבא וניגנה ברביעייה הקאמרית בחיל החינוך. איפשהו באמצע הדרך, עמדה בפני צומת דרכים – עולם המוזיקה או עולם העריכה. היא בחרה בעולם שלנו ומאז היא עורכת בעיקר בתחום הדוקומנטרי והדוקו-ריאליטי.

בין הפרויקטים שהייתה שותפה לעריכתם תוכלו למצוא את "הישרדות VIP", "המקוללים", "חוזרים לחיים", "סוואגרז 2", "Trust Who" ובימים אלו, היא עורכת סרט דוקומנטרי באורך מלא בשם "היועץ", החושף לראשונה את האניגמה של איש הסתרים ארתור ג'יי. פינקלשטיין (במאי עדו צוקרמן, מפיק אסף פרץ – הוט 8).

איילת נותנת לנו הצצה לתהליך שעברה בדרך לקבלת ההחלטה בצומת הדרכים, על הכלים שלקחה מעולם המוזיקה, מזכירה לנו שתמיד יש עוד מה ללמוד וגם נותנת לנו הצצה לשיטות העבודה שלה.

איילת, ספרי לנו קצת עלייך

אני ירושלמית במקור, תמיד חשבתי שאשאר עירונית, חייתי בבגרותי בפריז, תל אביב וברלין ובסוף מצאתי את עצמי גרה בקרוואן על אדמה בלב שדות חקלאיים בבנימינה.

התחלתי לנגן בכינור בגיל שבע. מגיל צעיר זה הלך וקיבל אופי יותר ויותר מקצועי. אחרי התואר מצאתי את עצמי בצומת דרכים, אם להמשיך במסלול המוזיקה הקלאסית. תהיתי אם להיות כנרת מבצעת זה משהו שבאמת אני רוצה ללכת עליו עד הסוף.

מול עולם המוזיקה, הקולנוע היה תחום שתמיד משך אותי מגיל צעיר. גדלתי בבית של קולנוע, אבא שלי החזיק אוסף פרטי של סרטי קולנוע, מהגדולים שהיו אז בארץ, ואני והאחים שלי (אנחנו 5 אחים ואחיות) הפכנו לצופי קולנוע מושבעים, מחכים בכל יום להקרנה החגיגית של סרט חדש בסלון המשפחה.

אחרי לבטים לא פשוטים, עם סיום התואר במוזיקה עזבתי הכול ונסעתי ללמוד קולנוע באוניברסיטת פאריס 8 בצרפת, בהמשך חזרתי לארץ ונרשמתי ללימודים בסם שפיגל במסלול המלא (כתיבה ועריכה).

איך הגעת לעולם העריכה?

כששאלו אותי בוועדת הקבלה בסם שפיגל איזה סרטים ארצה לביים – אמרתי שאני לא יודעת אם לביים זה העניין, אבל לערוך אני רוצה.

מה שהגניב אותי בעריכה זה שבאופן מסוים זה ה-DNA של שפת הביטוי הייחודית למדיום של הקולנוע והטלוויזיה. כל שאר המרכיבים כביכול "הושאלו" מתחומי אמנות אחרים – מעולם הספרות, המוזיקה, התיאטרון, הצילום. העריכה האודיו ויזואלית קיימת בלעדית רק במדיום הזה.

תמצית הקולנוע (וזה תמיד קסם לי) נוגעת במוזיקה באופן כזה אינטימי. המנגינה של הטקסט, לאו דווקא המוזיקה, אלא הקצב של הצילום, של הדיאלוג, הם קובעים את התחושה והזרימה של המוצר המוגמר.

יכול להיות שהקשר ההדוק הסימביוטי שבין עולם המוזיקה לעולם הקולנוע איפשר לי את המעבר. המרתי יחסית בקלות את הרוטינה המוקפדת והתובענית של עולם המוזיקה לעולם העריכה. במיוחד בכלי כמו כינור שהוא כלי מאוד תובעני, לוקח הרבה זמן עד שלומדים להפיק צליל שאפשר להקשיב לו בלי שזה חורק, והעבודה הטכנית אף פעם לא נגמרת.

לא משנה כמה שנים אתה מתאמן, תמיד ממשיכים לשפר את איכות הצליל ולדייק מעברים בין קשת עולה לקשת יורדת. סוגי התחלות של צלילים בטכניקות קשת שונות למשל, זה מאוד דומה לסוגים שונים של מעברים וקאטים בעריכה.

חוץ מזה אין לי בעיה להיות לבד הרבה זמן בחדר עריכה, לצלול בריכוז לעבודה, כי זה משהו שמאוד מאפיין נגינה במוזיקה קלאסית – מתאמנים שעות בחדר לבד, בשני התחומים צריך איזו התכנסות מדיטטבית וריכוז שאני מאוד אוהבת.

מה היה הפרויקט המשמעותי הראשון שלך בתעשייה? ומה למדת ממנו? 

עם סיום הלימודים בסם שפיגל, גייס אותי חליל אפרת כעוזרת עריכה שלו לפרק שביים בסדרה "המקוללים" (חגי לוי, לירן עצמור) ובעצם נתן לי את הצ'אנס הראשון להיות שותפה לעריכת הפרק המסכם והאחרון בסדרה.

"המקוללים" היה אחד מאירועי היצירה המעניינים ביותר שנוצרו אז בארץ ואני גאה מאוד שלקחתי בו חלק. למדתי המון עריכה מהעבודה עם חליל. יש דברים שלקחתי הלאה ואני מיישמת אותם בכל פרויקט שאני עורכת מאז, בעיקר ההפנמה שכלי הסיפור נמצאים בתוך החומרים עצמם ולכן צריך לצפות בהם בקפידה.

איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

כשאני מקבלת חומרים חדשים אני מנסה למצוא את הקצב הפנימי, השפה הפנימית, האמת בחומרים. איפה הנשימות, איפה יש עליית קצב וכו'.

במהלך הצפייה בחומרי גלם אני הרבה פעמים מקשיבה רק לטקסט, לנגינה שלו, כמו להקשיב לרדיו. לקצב, ממנו אפשר לבנות את הדרמה.

לכן אני לא אוהבת לעבוד עם מוזיקה בהתחלה. זה עוזר לי לבנות מוזיקה מחומרי הגלם כמו שהם ולחשוב על מוזיקה כעל עוד כלי בארגז הכלים.
__

אני מתחילה במיון תמיד. מסדרת לי סיקוונסים משוכפלים לפי מה שיש בפרויקט הרלוונטי – ימי צילום, ראיונות, סצנות.

סיקוונס אחד יהיה עם הסיומת "ALL" והשני עם הסיומת "INIM". אני בד"כ נותנת להם את אותו צבע וגם תאריך, וכשיש לי הרבה כאלה הם מסודרים בזוגות ב-Bin. זה נותן לי מעקב לגבי היחס של החומרים לעומת הצמצום.

אני מנסה לא לצמצם מדי באינים הראשוניים, להישאר מאוד רחבה ובמיוחד לוקחת התחלה וסיום של פעולות ומשפטים, התחלה וסיום פוטנציאלי של הסצנות.

ככה אני בהדרגה מצמצמת את אורך החומרים הרלוונטיים ותמיד נשמרת גרסת "הלפני" שאני יכולה לחזור אליה. וככה אני גם מרגישה שאני מטמיעה את החומרים אצלי בדם, לומדת אותם ומטעינה את הזיכרון באיפה כל דבר נמצא.

לתחושתי, ההכנה היא 90% מהעבודה. אם יש בסיס טוב בשלבים הראשונים, אח"כ לערוך יותר ויותר Fine ילך יותר חלק.

ספרי לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה? 

כשגרתי בברלין ועבדתי בחברת הפקות מקומית נכנסתי לערוך ביחד עם עורכת גרמניה סרט על ארגון הבריאות העולמי. היה מבנה הירארכי מוזר לעבודה, והרגשתי גם כבולה מבחינה יצירתית. למדתי מזה הרבה מאוד ובסופו של דבר הבנתי שהאגו במקרים רבים הוא האויב הגדול ביותר של היצירה.

בסוף הצלחתי להתגבר על הקונפליקט וחציתי את הפרויקט בהצלחה. למדתי אז ואני ממשיכה ללמוד שעריכה זה הליכה על חבל דק – צריך להבדיל בין עיקר לתפל ולדעת מה באמת חשוב ומה זניח, מתי להתעקש ומתי לשחרר.

ספרי לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאת לא יכולה להסתדר בלעדיהם

1. כפתור ה-Mute Clip ו-Unmute Clip (במקשים Shift + V/B) – מאוד נוח בפעולה מהירה להעיף סאונדים שמפריעים (בלי למחוק ערוצים בשלב ראשון). גם ויזואלית זה בולט בטיימליין מה פעיל ומה לא.

2. עוד קיצור יעיל מאוד, Move Clip Up/Down (במקשים Shift + Arrow Up/Down) – עוזר מאוד לנייד קליפים על הטיימליין, אם מדובר בסידור ערוצי הסאונד, או להוסיף במהירות ערוצי וידאו ומעבר בין אופציות שונות של טייקים שונים.

ואם אפשר עוד קצת פירוט על חלק מהקיצורים המיוחדים במקלדת שלך?

1. שימוש ב-Alt כשאני פותחת את התפריט של המוניטורים – מסדר את הקליפים שם כמו שהטענתי בסדר יורד, מהאחרון שניגנתי אל הראשון. (ולא בסדר אלפביתי, אם לא הייתי משתמשת באלט). זה מאוד עוזר למצוא במהירות קליפים שהיו בשימוש לאחרונה. (אפשר לקרוא בהרחבה כאן, טיפ מס' 7). 

2. עוד משהו שעוזר כשעובדים עם סאונד חלש – Ctrl + Alt + K/L: מגדיל את ה-Wave Form ולא את ערוצי הסאונד.

טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

לחשוב שמה שאתה עורך באותו רגע זה הדבר הכי חשוב שנעשה כרגע בעולם. אין פרויקט שקל לערוך אותו, לא משנה באיזה ז'אנר, אין נמוך או גבוה. בכל דבר אפשר וצריך לספר סיפור.

אף פעם לא מפסיקים ללמוד. חבל שעם החידושים הטכנולוגיים וניסיון של הפקות לצמצם עלויות, כבר לא נפוץ התחום של עוזרות עריכה (ולא רק ברמה של דגימה). כי לומדים ככה המון כמו שוליה ממאסטר.

אם יש לכם שאלות נוספות לאיילת, אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.

לקריאת כתבות נוספות בפינה "של מי המקלדת?" – כנסו לכאן.

רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי