מני ורסס הוא עורך ותיק ומוערך בתעשייה. הוא עוסק בעיקר בסקאלה הרחבה (ולפעמים מבלבלת) שבין סדרות דוקומנטריות, תוכניות תחקיר ועד סדרות דוקו ריאליטי.

ברזומה שלו תוכלו למצוא פרקים מתוך "בית.פזמון", "חנוך לוין חיים שכדוגמתם עוד לא ראינו מעולם", "ביטים", "רילוקיישן", "מחוברים", "לה לה לנד", כתבות תחקיר בעובדה, במערכת ועוד פרויקטים רבים.

מני משתף אותנו בפתיחות ובגובה העיניים כיצד בכל פרויקט הוא לומד משהו חדש על עצמו, על שיטת הצמצום כשיטת העבודה האהובה עליו, על העובדה שאנחנו עוסקים ב"סטורי טלינג" ושהמטרה העיקרית שלנו בכל עריכה היא לספר סיפור, על העבודה עם "לא במאים", על ההתמודדות שלו כעורך בתקופת הקורונה ומסיים עם מסר מאוד חזק עבור כולנו כעורכים ועורכות.

מני, ספר לנו קצת עלייך

שמי מני. עם פתח מתחת למ'. ובלי א'. שנים של מלחמות על איות השם כראוי.
אני בן 49, בן הזוג של חמוטל ואבא של נמרוד והגר.
אני בוגר לימודי קולנוע בבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה. עובד כעורך כבר 20 שנה. בתחילה כעורך אין האוס במשרד פרסום ואחר כך בתחום הטלוויזיה.

איך הגעת לתחום העריכה?

כל ההגעה שלי לתחום הטלוויזיה הייתה מפתיעה. לא הייתה לי חיבה מיוחדת לקולנוע אבל מאוד אהבתי לצלם סטילס ולכתוב סיפורים קצרים.
נרשמתי ללימודי תקשורת ומנהל בלי ממש לחשוב על מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול. חודש וקצת לפני תחילת הלימודים, הייתי בשירות מילואים משעמם במיוחד. ביליתי שעות בלכתוב ולצלם. ואז נזכרתי בחוברת מידע שפעם הזמנתי מקמרה אובסקורה.
נזכרתי שמלבד קורסי צילום היה שם גם הסבר על לימודי קולנוע ובלי לדעת למה אני הולך – נרשמתי.

משם נולדה אהבה גדולה לקולנוע וגם לעשייה הכרוכה בו.
במהלך הלימודים עסקתי בבימוי, בכתיבה, והמון בעריכה. בשנה האחרונה בעודי מסיים את הפוסט של סרט הגמר שביימתי (בימים שעוד היו מצלמים ב-16 מ"מ) התחלתי לעבוד במשרד פרסום כעורך אין האוס. בעיקר סקיצות לפרסומות והמון שכפולי קלטות.
ערכתי שם על AB ROLL ועיקר הניסיון שלי בעריכה היה על פרמייר.

הדרך לטלוויזיה נפתחה בעצם כשהצטרפתי לערוץ טבע הדברים (ז"ל). שם ערכתי סדרה דוקומנטרית שנקראה "לוחמים" ועקבה אחרי יחידות צבא שונות.
זה היה בית ספר מעולה גם לעבודה טלוויזיונית וגם ללימודי אויד. זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שממש ערכתי על האויד.
הפרוייקט הזה היה מעין פרוייקט 0 בקריירה שלי. כי ממנו נמשכים המון חוטים וקשרים אישיים שמובילים לפרוייקטים חדשים אפילו כיום.

ספר לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

קופצים לי לראש שני פרויקטים. לפני כמה שנים ערכתי סדרה לערוץ 8 בשם "אתם שם בבית" (יוצר: רוגל אלפר, במאי: רן לנדאו). סדרת ארכיונים העוסקת בתולדות הפריים טיים הישראלי מהשידור הטלוויזיוני הראשון ועד ימינו. היה מרתק לראות נקודת מבט חיצונית על העשייה היומיומית. וקצת להבין כמה כל קאט שאנחנו עושים במשמרת העריכה שלנו יכול להיות משמעותי ורב ערך חברתית ותרבותית.

מה הבנתי על עצמי?
אני חייב לומר שבכל פרויקט יש דברים חדשים להבין על עצמך. ולא משנה אם זה דוקו כבד או דוקו ריאליטי מבדר. אני חושב שזה היופי של המקצוע שלנו. מאחר ואנחנו לא חווים את ימי הצילום אלא בחדר העריכה המנותק – הדרך שלנו להביע את עצמנו כעורכים-יוצרים היא למצוא נקודות חיבור לחומרים. זה יכול להיות חיבור לסיפור של אחת הדמויות או חיבור מוזיקלי. או כל דבר אחר. ברגע שיש את החיבור הזה אנחנו מטמיעים משהו אלינו ומבינים משהו על עצמנו.

מהניסיון שלי, כשאין חיבור כזה (ולא משנה מהו), פשוט לא מתחברים לפרויקט. ואז במקרה הטוב סובלים ובמקרה הרע פשוט עורכים לא טוב.

איך אתה ניגש לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

לגבי שיטת עבודה – אני מאמין בשיטה הישנה של צימצומים וצימצומים עד למיצוי החומר. מתחיל בסיבוב ראשון של INIM, ממשיך לסיבוב שני שבו כבר מתחילה להיבנות הסצינה ושוב ושוב.

אני מכיר עורכים רבים שאוהבים להניח מוזיקה כבר מההתחלה ולערוך "יפה". לי זה פחות עובד. תמיד אעדיף שקודם כל הסצינה תעמוד מבחינת התוכן שלה, חשופה ובלי קישוטים. ורק אחרי שהיא עובדת – להתחיל לקשט.

לגבי סדר וניקיון – יצא לי לעבוד בהרבה מאוד פרוייקטים מרובי עורכים. בפרוייקטים כאלה סקוונסים לפעמים עוברים מיד ליד. סצינות עוברות מפרק לפרק. אם אתה לא עובד מסודר או שאתה עובד באיזה סדר פנימי נורא ספציפי לך זה הופך לכאוס. כך שאני למדתי להיות עורך מסודר: נותן שמות ברורים לבינים ולסקוונסים. כך שאפילו אם כל הפרוייקט יעבור יד – העורך הבא ימצא את ידיו ורגליו.

ברזומה שלך יש המון פרויקטים של דוקו ודוקו ריאליטי. מה הטיפים החשובים ביותר בעינייך לעריכה בתחומים אלו?

הטיפ הראשון שלי – למדתי שבראש ובראשונה אנחנו בעסקי ה-Story Telling.
אנשים מסתכלים על המסך כדי לשמוע סיפור ולא משנה אם זה מסך קולנוע או מסך הטלפון שלהם. גם לא משנה מה הז'אנר שאנחנו עורכים. אם נמצא מה הסיפור שאנחנו רוצים לספר או שחבוי בחומר ונדע לספר אותו כראוי – הצופים ילכו איתנו. לא משנה אם זה דוקו, סרט תדמית, או ריאליטי.

הטיפ השני הוא לגבי עבודה עם "לא בימאים". לצערנו בשנים האחרונות יש פחות בימאים שעובדים בתוכניות טלוויזיה. הם הוחלפו מכל מיני סיבות על ידי אנשי התוכן שלא תמיד מבינים את עבודת הבימוי. הרבה פעמים הם גם האנשים שיושבים וצופים בחדר העריכה. והציפייה שלהם היא לראות מיד את המוצר המוגמר. אני מציע להתעקש על תהליכי העריכה שאנחנו מכירים ולא לדלג עליהם. זה אולי יקח עוד משמרת או יותר, אבל רק כך תוכלו באמת למצות את החומרים שקיבלתם ולהפוך אותם לסצינה ראויה.

ספר לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאתה לא יכול להסתדר בלעדיהם

קונספטואלית – הקיצור החביב עליי הוא CTRL+Z.
אני חושב שאומנם כעורך יש לי המון ידע וניסיון. אבל לא את כולו. האמת על הסצינה לא נמצאת בידיים שלי או בידיים של הבמאי, אלא באיזשהו מקום באמצע בינו לביני ובין החומרים המצולמים. כך שלא בושה לערוך ולטעות. לעשות מהלכים שיהיו שגויים ואז UNDO ולחזור למה שהיה קודם.

טכנית – אני מרבה להשתמש ב-Alt+Z/C כדי להעביר או להעתיק מהטיים ליין אל חלון ה-Source. זה טוב להעתקת קטעים קטנים של אמביינט לסתימת "חורים" בסאונד, וטוב גם להעברת סצינות שלמות ממקום למקום.

קורונה טיים – שתף אותנו בהתמודדות שלך עם התקופה הזו

כמו בתחומים אחרים, גם תעשיית הטלוויזיה חטפה מהלומה קשה בעקבות משבר הקורונה. יש הרבה מאוד הפקות שנעצרו, נדחו או בוטלו. יש הפקות שלעולם לא יצטלמו שוב עד שיימצא חיסון (מישהו יכול לדמיין בעידן הקורונה פתיחה של גן ילדים בתוך דיור מוגן לקשישים כמו ב"שמונים וארבע").

כתוצאה מכך, רבים מאיתנו מצאו את עצמם ללא עבודה או מורידים תעריפים כפי שלא עשו זמן רב. גם אני בתוכם.
אני חושב שאם למדנו משהו בזמן הקורונה, זה שאי אפשר לסמוך על המדינה או על חברות מסחריות. על מי כן אפשר? על קהילות חברתיות.
אפשר למצוא קהילה באיגוד העורכים, בקבוצות עורכים בפייסבוק, או אפילו בקבוצות קטנות של עורכים שמחוברים כי עבדו יחד וחופרים זה לזה בקבוצת ווטסאפ. הקהילה יכולה לעזור באיתור פרוייקטים, בעזרה ספציפית, או אפילו סתם בתמיכה רגשית בימים קשים כמו אלה.

אני באופן אישי תמיד אשמח לשתף במידע על פרוייקטים שקורים וגם על תעריפים. וככל שיותר עורכים יעשו זאת ויוותרו על מעטה החשאיות של "מה הפרוייקט הבא שלהם" יהיה יותר טוב לכולנו.

להיות עורך עצמאי בתחום הטלוויזיה יכול להרגיש מאוד בודד. אין סיבה שזה יהיה כך. בעזרת שיתוף מידע ותמיכה קהילתית שכזו, נוכל להירגע קצת (אלא אם כן יש צפייה עוד חצי שעה וכל המדיה אוף-ליין).

אם יש לכם שאלות נוספות למני, אתם מוזמנים לשאול אותו בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו הוא מתוייג – ממש כאן.

לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת?" – כנסו לכאן.

רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי