טלי קורין עורכת כבר למעלה מ-15 שנים בתעשייה. היא התחילה את דרכה בחדשות 10 ומאז עברה בכל מיני תחנות מגוונות הקשורות לעולמות הדוקו והתחקיר – ערכה וביימה בתוכנית "המקור", ערכה את "הרצוג" ו"כל אנשי הקמפיין" – סרטי דוקו של ענת גורן, ב"מערכת" לרשת, ב"עובדה" לקשת, הייתה במאית עריכות ועורכת ב"תיק בחקירה" של לימור פנחסוב לרשת, ערכה את הפרק על יצחק רבין ב"הקברניטים" ועוד.

לפני שלוש שנים היא גם נכנסה בפעם הראשונה לעולם הדוקו ריאליטי וערכה את "הבוזגלוס" מהעונה הראשונה וכבר בדרכה לעונה החמישית, הייתה במאית עריכות ב"יס מן" ובימים אלו, עורכת בעונה השנייה של "החיים הסודיים של בני הארבע" ליס.

טלי משתפת אותנו איך התגלגלה לעולם העריכה, איך זה שעורכים אחרים סוגרים לך פרק שאת ערכת, על החיבה שלה לפוסט סינקים, בטיפים לעריכת כתבות תחקיר, למה חשוב להיסגר על התוכן לפני ש"עושים יפה" וטיפ שהייתה שמחה לדעת בתחילת הדרך.

טלי, ספרי לנו קצת עלייך

בת 43, אם יחידנית לעומר בת כמעט שנתיים, מכרמיאל במקור וגרה בתל אביב.

למדתי בתל חי קולנוע, טלויזיה ואנימציה. עם סיום הלימודים התגלגלתי מהר מאוד לעבודה בחדשות 10 כפרילנסרית.

התמזל מזלי ובתקופת ההתנתקות ערכתי עם בן שני כתבות מגזין והוא חיבר ביני לבין ענת גורן שחיפשה עורכת לסרט שלה ומשם, כמו שאומרים, הכל היסטוריה.

עם ענת ערכתי את "גובניקים במשימה של פעם בחיים", "כל אנשי הקמפיין" ואת "הרצוג". ערכתי ב"שישי" עם רביב דרוקר ועופר שלח, מה שהפך בהמשך לתוכנית "המקור", שם הייתי עורכת ובמאית קבועה של התוכנית. המקום הזה היה בשבילי בית ספר לעיתונות ועריכה. למדתי שם כל מה שאני יודעת על העולם התחקירים העיתונות ולא רק.

בשלב מסוים החלטתי אחרי מלא התלבטויות לעזוב "לראות קצת עולם" ולערוך בעוד מקומות.

היום אני חוזרת לשם לפעמים בין פרויקטים, אם מסתדר, דבר שמשמח אותי כל פעם מחדש.

איך הגעת לעולם העריכה?

כל חיי הייתי בטוחה שאלך ללמוד עיצוב פנים. בצבא מישהי אמרה לי "מתאים לך ללמוד קולנוע" – לא חשבתי על זה עד אז וגם אין לי מושג למה זה קרץ לי, אבל בסוף מצאתי את עצמי בלימודי קולנוע בתל חי, ששילבתי גם עם לימודי אנימציה.

בלימודים התמקדתי בעריכה והפקה. כשסיימתי את הלימודים וחיפשתי עבודה הגעתי לראיון בכלל באנימציה. בעל הסטודיו אמר לי שיש לו מה להציע לי, אבל שהוא מסתכל עלי וכשאני מדברת על עריכה נוצצות לי העיניים, הוא דרש ממני לצאת ממנו וללכת לחפש עבודה כעורכת.

לא פגשתי אותו מאז ואני חייבת לו תודה ענקית, הוא צדק ללא ספק.

ספרי לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

בכל פרויקט שערכתי אני חושבת שלמדתי משהו שאני לוקחת איתי הלאה.

אבל אני בוודאות יכולה להגיד שבעריכת הסרט "כל אנשי הקמפיין", כשהתמודדתי בפעם הראשונה עם כמות אדירה של חומרים לזמן עריכה בלתי סביר (חודשיים), הבנתי על תהליך העריכה שלי המון ולמדתי המון.

לא יצאנו מחדר העריכה מהיום שנכנסנו אליו ועד יום השידור, ואני חושבת ששם למדתי על היכולת המהירה לזהות מה הסיפור בסצנה, על קצב פנימי, על איך משלבים הומור גם בתוכן מהסוג הזה והמון על סבלנות וזמן בעבודת במאי עורך, גם כשאין זמן.

מהם 3 הטיפים הכי חשובים לדעתך בעריכה של כתבות תחקיר?

אני לומדת את התחקיר כמה שיותר לעומק בעזרת הבמאי ועורך התוכן, כל זה עוד לפני שנגעתי במקלדת או ראיתי פריים, אני מנסה להבין מה הסיפור מעבר לתחקיר, ובעיקר מה הציפיות של כולם מהתחקיר מעבר לסיפור.

בעבודה על תחקיר צריך לשאול שאלות כל הזמן וצריך מאוד להיזהר מלהגיע למסקנות, מלהגיד דברים ללא שום עובדות וצריך לזכור כל הזמן שאנחנו לא בית משפט, ומבחינתי זאת משימה שלי כעורכת לא פחות משל הבמאי ועורך התוכן.

אני כל הזמן עם היד על הדופק, לא מקבלת כמובן מאליו כל דבר שהבמאי אומר, לפעמים בלהט העבודה היוצר נסחף לכיוון מסוים של הסיפור ובצדק, אבל צריך לזכור "להתעורר" בדרך.

ועוד דבר, הרבה פעמים בתחקירים – התוכן עולה על הויזואליה הקיימת בראשית העבודה. ז"א יש סיפור מצוין, אבל אין גיבוי ויזואלי ונוסף לזה יש לרוב גם עומס מידע תחקירי, והתפקיד שלי הוא לגרום לצופה לא לרצות להתעייף מעומס המידע.

אני תמיד אנסה לייצר קצב פנימי שיש בו עצירות לרגע לנשימה, ע"י ריווח בין פרק לפרק בתוך הסיפור. אם זה ריווח מוזיקלי, אם זה שקט ושתיקות במקומות הנכונים, ואם זה לא לפחד משוטים ארוכים כדי לא לייצר עומס נוסף.

את משלבת בין עולמות התחקיר לעולמות הדוקו ריאליטי, שתפי אותנו על ההבדלים ביניהם

אני חושבת שעריכה היא עריכה היא עריכה. אם אתה יודע לספר סיפור אז אתה יודע לספר סיפור, יש כל מיני ניואנסים ששונים בין עבודה על דוקו ריאלטי לבין דוקו תחקיר. אבל ההבדל העיקרי שמצאתי זה ה-פוסט סינקים.

אחרי שנים שעובדים רק עם מה שיש, שלא לומר חייבים לעבוד רק עם מה שיש, פתאום נפתח בפני העולם הזה שהפורמט מאפשר ודי התאהבתי ברעיון.

מתחביבי להקליט את הרפרנס לפוסט סינק כולל אינטונציה וסגנון דיבור של הדמות. כייף גדול.

חוץ מזה, בדוקו ריאלטי פעם ראשונה התמודדתי עם זה שלא אני זאת שסוגרת את הפרק, יש סוגרים ואני על התוכן בעיקר. אחרי שנים שהייתי מוצאת את עצמי בהרבה פרויקטים גם יושבת באון ליין וסאונד, רק כדי לוודא שהכל בדיוק כמו שדמיינתי, אז פתאום זה היה לי מוזר מאוד שהעמדתי פרק והוא הולך למישהו אחר שיקצר וגם לפעמים ישנה. אבל עם הזמן למדתי (כמעט) לשחרר ואפילו מצאתי בזה הרבה קסם, אני צופה בפרק הסגור בשידור ולומדת המון מעבודה של עורך אחר על אותם חומרים שאני עבדתי עליהם.

איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטות עבודה מסוימות?

אני חייבת סדר מול העיניים, אז דבר ראשון מבחינתי זה פולדרים מסודרים אם עדיין אין, ולצבוע סיקוונסים של ארכיונים – לפי נושאים של סצנות, לפי ימים וכו', בהתאם לפרויקט.

כשאני צופה, אני עושה תוך כדי כבר אינים גסים, אין לי מושג למה אבל ככה אני זוכרת את החומר יותר טוב, בשלב הבא אני אעשה אינים לאינים, אסדר ואנקה אותם, אזיז ואחבר להגיון פנימי מסוים.

אני גם כותבת לעצמי הערות על דף לדברים שחשבתי תוך כדי צפיה, אופציות למבנה ודגשים נוספים.

בעריכה עצמה אני תמיד אעמיד קודם כל תוכן מההתחלה עד הסוף כמעט ולא מתעסקת עם ויזואליה. אני אשים גם מוזיקה, אבל זה כדי לקבל קצב פנימי של הסצנה ושל הטיים ליין כולו. הרבה פעמים אני אדייק בהמשך ואשנה וכך אני ממשיכה ועובדת שמאל ימין, שמאל ימין.

אני חושבת שצריך להבין את התמונה כולה כדי לדעת אם הסיפור עובד, אני לא מוצאת טעם לעבוד לעומק על סצנה שאולי במכלול היא בכלל תשנה מיקום, או תעוף, או תקוצר משמעותית ולכן, קודם כל תוכן ואז כשברור לכולם שהתוכן עומד, יש זמן להישען אחורה ו"לעשות יפה".

ספרי לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאת לא יכולה להסתדר בלעדיהם

מודה ומתוודה שאני מאוד אולדפאשן בקיצורי מקלדת שלי. נדיר ששיניתי משהו בשנים האחרונות – יש גם בדיחה עלי, שלא ברור איך עם הרגלי עבודה של פעם ובלי לנצל הרבה קיצורים שנוספו עם השנים, אני מצליחה לעבוד כל כך מהר, וואלה אין לי מושג.

בכל מקרה אין סיכוי שאצליח להתיישב לערוך בלי שיהיה לי את כפתורי הזום אין וזום אאוט (בחיצים למעלה למטה) ובלי כפתור המאצ' פריים באות סי. עם כל השאר כבר אתמודד.

טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

עולם העריכה מאוד ממכר, מפרה, מספק, אבל ברוב המקרים המון שעות עבודה ומאוד שואב. לקח לי הרבה שנים ללמוד להגדיר לעצמי מה הגבולות שלי, כי אחרת דברים אחרים בחיים נזנחים. היום אני לגמרי שם וחשוב לי מאוד לציין שזה הגיע אצלי עוד לפני ההורות וכן, זה לגמרי אפשרי.

* אם יש לכם שאלות נוספות לטלי, אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.

* לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת" – כנסו לכאן.

* רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי