רוני קלימבוסקי עורך כבר שנים רבות בתעשייה, נע בין פרויקטים עלילתיים לפרויקטים דוקומנטרים, וממש בימים אלה מסיים לערוך את העונה הראשונה של "טהרן".

ברזומה שלו תוכלו למצוא סדרות עלילתיות כמו "אבא משתדל", "שטוקהולם", "תא גורדין", "מפלצות קטנות", "רד בנד", "ארץ נהדרת", ופרויקטים דוקומנטריים כמו "א. קישון – שמו הולך לפניו", "הקברניטים", "דיין המשפחה הראשונה", "חגיגה לעיניים – תולדות הקולנוע הישראלי" ועוד רבים אחרים.

רוני משתף אותנו כיצד התגלגל לעולם העריכה, איך זה לעבוד על פרויקטים עם נושא מורכב ולמה דווקא הם אלו שיותר מעניינים אותו, על הרגע הזה בחדר העריכה שמבינים את השפה של הסרט, מה למד על עריכה ורגשות מעבודה על פרויקטים בשפות שונות ואיך זה להיות עורך שהוא גם מוזיקאי.

רוני, ספר לנו קצת עלייך

רוני. בן 43. בן זוג לתמי (עורכת דין ולוחמת שלום) ואבא לאורי ודפנה. גר בתל אביב, ואוהב מאד חומוס.

איך הגעת לתחום העריכה?

כשאני חושב על זה, למעשה אני עורך ויוצר וידאו מגיל 14 בערך. אני וכמה חברים היינו מצלמים מערכונים קצרים עם מצלמת vhs, ואח"כ היינו עורכים אותם. למדתי קולנוע בתיכון אלון, שם התמחיתי בעריכה.

אחרי הצבא (וקריירה קצרה ומוצלחת כשליח בננדוס) התחלתי לעבוד כעוזר מפיקת פוסט בתוכנית "רק בישראל", בתכל'ס זה אומר להעביר קלטות מחדר לחדר. בהמשך זכיתי לקבל הזדמנות להיות במאי פרומואים בקשת. זה היה בית ספר אדיר עבורי. כבמאי פרומואים, אתה עובר את כל תהליך היצירה: קבלת בריף, כתיבה, לפעמים צילומים, עריכה, אונליין וסאונד. אחרי 4 שנים במחלקת הפרומו, הבנתי שהשלב שאני הכי אוהב בתהליך הזה הוא העריכה. שם אני הכי יצירתי והכי משפיע על התוצר הסופי.

עזבתי את הפרומו ויצאתי לעולם הגדול, שהיה שני חדרים ליד, שם יונתן גורפינקל המעולה נתן לי הזדמנות לערוך מערכונים לארץ נהדרת. זה הרגע בו הפכתי לעורך של ממש.

ספר לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

לפני כשנה עבדתי על "אבא משתדל", סדרה שעוסקת בחיים של משפחה עם נערה שסובלת מפיגור ואוטיזם, אבל עם הרבה זוויות מצחיקות ומוטרפות, כיאה לטל פרידמן שגם כתב ושיחק, ובבימויו של עודד דוידוף המוכשר והמקסים שביים את הסדרה ברגישות ואהבה.

מצאתי את עצמי יושב שעות ומתלבט בשאלה האם אנחנו מספרים את הסיפור של המשפחות האלה בצורה מיוחדת, או שאנחנו חלילה פוגעים בחלק מהן. ראיתי כמה כח יש לקאט נכון או לא נכון שלי שיכול להשפיע על התחושה הזאת. הבנתי שדווקא בגלל הרגישות ואולי המחלוקת שתיווצר, אני רוצה לעשות פרוייקטים כאלה, שגורמים לך לחשוב ולהתמודד עם השאלות הקשות האלה. כשהסדרה עלתה קיבלתי תגובות מדהימות מאנשים קרובים שחיים במשפחות כאלה, וזה כמובן חיזק אותי מאד.

דבר דומה קרה לי עם הסדרה טהרן. במהלך העבודה עם הבמאי המדהים, שהוא גם חבר קרוב, דני סירקין, תהיתי הרבה האם אנחנו מלבים עוד את נושא "האיום האיראני", או דווקא נותנים מקום על המסך לתרבות האיראנית המרתקת ולאיראנים, שגם הם מוצגים כאנשים כמונו – עם מורכבויות, אהבות, פחדים…

דווקא הדברים המורכבים האלה ש"מטרידים את שנתי" גורמים לזה שהעבודה שלי מעניינת יותר וכיפית יותר. אחד הדברים שאני הכי אוהב בעבודה הזאת היא שכל פרויקט הוא עולם חדש. היסטוריה, תרבות, פסיכולוגיה, מדע – כל פרויקט פותח חלון ומאפשר לי ללמוד ולהתמקצע בדברים חדשים.

איך אתה ניגש לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

האמת שזה ממש משתנה בכל פעם מפרוייקט לפרוייקט.

כשאני מתחיל פרוייקט חדש, דבר ראשון אני משוחח עם הבמאי כדי להבין איך הוא רואה את הסדרה/סרט, מה החזון שלו. אני מנסה להבין מהתסריט את האווירה הייחודית של הפרוייקט, ונכנס לחדר עריכה.

בסופו של דבר לחומרים יש הכי הרבה כח, ואני אדע מהם מה האמת של הסדרה הזאת.  יש בי תמיד רצון גדול שמהר מאד משהו כבר יעמוד, אבל הניסיון לימד אותי שאני חייב סבלנות, אני צריך לתת זמן לחומרים להשפיע עליי.

לוקח זמן לבנות ולדייק את השפה הקולנועית המדוייקת של הפרוייקט. בכל סדרה יש את הרגע הזה בחדר, כשפתאום הבמאי ואני מבינים שכך הסדרה אמורה להראות, שהשפה שלה "מתגלה". זה הרגע בו אנחנו מבינים את החוזקות שלה (וגם את החולשות שלה), ואז הולכים עם הכלים האלה קדימה.

שתף אותנו בתהליך העבודה המורכב על סדרת התעודה "א. קישון: שמו הולך לפניו"

השנה בה עבדתי על הפרוייקט הזה היתה שנה מדהימה. בכל בוקר כשיצאתי לעבודה לא ידעתי מה מצפה לי בחדר העריכה. עבדתי עם הבמאי המוכשר והיצירתי אליאב לילטי, שתמיד עסוק בחיפוש אחר מקוריות, וזה הביא אותי למקומות מרתקים.

זו סדרה עשירה באלמנטים שונים: סרטי ארכיון, אנימציה, ציורים, תמונות, מכתבים, ראיונות חדשים וישנים, הקלטות של הצגות, סרטים, והמון סרטי 8 מ"מ ביתיים. האתגר היה למצוא את הדרך לגרום לכל זה לעבוד ביחד.

מצאתי את עצמי יושב שעות ומחפש ביוטיוב סרטי ארכיון של בריכות בבודפשט של שנות ה-30', מחפש בארכיונים של מלחמת העולם השניה שמעלים כל מיני ארגונים ניאו-נאצים הונגרים, משוטט בסרטי תעמולה קומוניסטיים משנות ה-50' בהונגרית. ניסיתי לצלול לתקופה הזאת כמה שיותר.

המשפחה מסרה לנו המון סרטי 8 מ"מ שאפרים צילם. אני מת על חומרים כאלה, ויכול לצפות בהם שעות ארוכות, וכמובן לערוך אותם באהבה גדולה. יש בזה משהו מרתק – להיכנס כך לחיים של משפחה אחרת, לטיולים, ארוחות, צחוקים… מאד חשוב להבין את האמון שהמשפחה נותנת בך כשאתה נוגע בחומרים אישיים כאלה.

במקביל קיבלתי ערימות של שירבוטי ציורים של אפרים קישון, והתחלתי לבנות בעזרתם הנפשות לסצינות בסדרה (נאלצתי ללמוד קצת פוטו-שופ בשביל זה). הבאתי את האביד ממש לקצה שלו מבחינת יכולות האנימציה שלו (ושלי…). זה היה תהליך מרתק. בשלב מאוחר יותר אנימטורית הונגריה עשתה את זה יותר יפה, אבל רציתי שכבר כשגופי שידור רואים את הראפ קאט שלי הם יבינו בדיוק למה אנחנו מתכוונים. אני לא אוהב להגיד בהקרנות "את זה נסדר בסאונד" או "באונליין תבינו את זה". הקאט צריך לעבוד ולרגש כבר אצלי בחדר.

ברזומה שלך יש המון דרמות. מה 3 הטיפים החשובים ביותר בעינייך לעריכה בתחום הזה?

טיפ 1: להסתכל על רגשות ולא להקשיב לטקסט.

כבר עשיתי לא מעט פרוייקטים בשפות שונות שאני לא דובר אותן – רוסית, צרפתית, ערבית, ולאחרונה את טהרן בפרסית. לראות טייקים בשפה שאני לא מבין גרם לי להסתכל עליהם בצורה אחרת לחלוטין: במקום לשמוע טקסט ולפסוסים, אני צופה בדמות בלי לגמרי להבין את מה שהיא אומרת, אבל כן מבין את מה שהיא מרגישה. זאת הסתכלות שאני ממש מנסה ליישם גם כשאני צופה בטייקים בעברית. אני משתדל להתרחק רגע מהטקסט שנאמר, ולהתחבר לרגשות ולתחושות שעל המסך.

טיפ 2: להתייעץ עם חברים.

בשנים האחרונות אני עושה את זה יותר מבעבר, ומרגיש שזה מאד חשוב. למשל ב"טהרן" שאני עורך עם העורכת המעולה דנה ירדני-ליכטר, אנחנו מדברים על האתגרים, מראים סצינות אחד לשני, ולומדים אחד מהשני. זה מאד מקדם את הפרוייקט ובעיקר כיף לעשות דברים ביחד.

טיפ 3: לרוץ על החומרים במהירות 200

כשהפרק שאני עובד עליו כבר בשלב מתקדם, ואני מידי פעם מחפש עוד איזה ריאקשיין או תוספת אחרת, אני מקפיד לרוץ על החומרים במהירות 200 ולא עם העכבר על הקליפ. זה מזכיר לי עבודה עם קלטות של פעם, שבשביל להגיע לתחילת טייק או לסופו היית צריך לרוץ על החומר. זה גורם לי כל הזמן לנבור ולחפש בחומר וככה אני מוצא דברים נפלאים בחומרים שאולי פיספסתי בצפייה הראשונה.

חוץ מזה שאתה עורך, אתה גם מוזיקאי – שתף אותנו בתהליך העבודה שלך עם מוזיקה בפרויקטים שאתה עורך

בדיוק באותה תקופה בה עברתי מלהיות במאי פרומואים לעורך וידאו, למדתי ב"רימון", ושם עשיתי הסבה מגיטריסט לבסיסט. בהסתכלות לאחור, נראה לי שהמהלכים האלו היו ממש בסינק מושלם אחד עם השני. הרבה פעמים במהלך העבודה, וגם במהלך צפייה בסדרות או סרטים שלא אני ערכתי, אני מרגיש שהעורך הוא "הבסיסט של הלהקה".

מעבר להחלטות גורליות שהוא לוקח בכל פריים מבחינת תוכן הדברים, הוא נותן את הגרוב לכל הקאט. יש לעורך את הכוח לשלוט על הקצב שמכניס את הצופים לאנרגיה מסויימת, גורם לסרט להגיע אליהם ללב. בדומה לבסיסט, תפקיד העורך נראה לפעמים "שקוף" לצופים מבחוץ שלא מכירים את חדר העריכה, אבל כמובן שלבסיסט – ולעורך – יש תפקיד מכריע ביצירת הגרוב והתחושה שעוברת למאזין/צופה.

אני חושב שהידע והניסיון המוסיקלי שלי עוזרים לי מאוד בתקשורת עם המוסיקאים איתם אני עובד. יש פרוייקטים שכבר בשלב התסריט אני שומע בראש את כלי הנגינה שאני מחפש, וזה נותן כיוון לתחילת העבודה עם המוסיקאי (לפעמים אני גם שומע כמובן את הכלים הלא נכונים…. ואז מחפשים כיוון אחר). למשל, כשעבדתי על העונה הראשונה של שטוקהולם, כבר בתסריט הרגשתי ריקוד טנגו נפלא בין הדמויות, וחשבתי שנכון שאת הצבע של הסדרה יובילו אקורדיון וקונטרה בס. המוסיקאים גיא לוי וגל תורן המשיכו משם ועשו עבודה מדהימה.

לפעמים בחדר העריכה אני מגלה שחסר לי טרק מסויים, ואני שומע בראש את המוסיקה שנדמה לי שתתאים, ואז אני שמח שיש לי את האפשרות לחזור הביתה ולשבת על המחשב שלי בבית וליצור את הקטע המוסיקלי שאני צריך.

ספר לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאתה לא יכול להסתדר בלעדיהם

צורת העבודה שלי – כמה שיותר מקלדת וכמה שפחות עכבר. זה גם טוב יותר למפרק היד שלי, וגם מהיר יותר לעבודה. כפתור ה-Shift נותן לי מקלדת נוספת ואני משתמש בו המון.

אני לעולם לא משתמש ב-Smart Tool כיוון שהוא מאלץ דקויות בעכבר, ואחד הקיצורים שלי הוא דווקא כפתור הביטול של ה-Smart Tool.

הסאונד תמיד חשוב לי מאוד, ואני משקיע בו המון. מוסיקה, רומטונים, אפקטים. כשאני עובד על סדרות אקשן, הרבה פעמים אני מוצא את עצמי מקליט גייד של דמות בזמן ריצה בחניון שצמוד לחדר העריכה כדי שזה יהיה יותר מדוייק. אני מרגיש שההשקעה הזאת חשובה לצפייה של אנשים וגורמת להם יותר להתרגש, וחוצמזה, שאני כנראה גם נהנה מזה…

מהסיבה הזו, אני משתמש הרבה בקיצורים שקשורים לסאונד: פתיחה של המיקסר, Audio Suite ,Wave Form.

אם יש לכם שאלות נוספות לרוני, אתם מוזמנים לשאול אותו בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו הוא מתוייג – ממש כאן.

לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת?" – כנסו לכאן.

רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי