שרון גואטה יעקובי היא עורכת ותיקה, שעורכת כבר מעל לשני עשורים. בחצי הראשון של הקריירה שלה התגלגלה בתעשייה, עד ששמעה על תכנית ריאליטי חדשה שמגיעה לארץ ומשם פנתה לדרך חדשה.
ברזומה שלה תוכלו למצוא המון תוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול", "מאסטר שף", "דה וויס", "היפה והחנון", "המירוץ למיליון", "גוט טלנט", "הישרדות" והרשימה עוד ארוכה. חוץ מזה, תוכלו למצוא גם מגוון נוסף של פרויקטים החל מסרט דוקו מוכר כמו "שכרון מעמקים" שערכה בתחילת דרכה, דרך סדרות דרמה כמו "המשאית" ו"חיים אחרים", ועד לסרט הקולנוע "חיים זה חיים".
שרון משתפת אותנו איך התגלגלה לעולם העריכה, על התפנית בקריירה והכניסה לעולם הריאליטי, על ההתמודדות עם תקופת הקורונה ולמה חדר העריכה זה בעצם קצת כמו חדר הפסיכולוג(ית).
–
שרון, ספרי לנו קצת עלייך
אז בתחום מכירים אותי כשרון גואטה, עליתי מאיטליה בגלל ציונות בגיל 19, אני גרה בהרצליה, בת 46, אמא לשתי בנות מתבגרות בנות 16 ו-13, נשואה לנתי ממנו שם המשפחה יעקובי, אותו הכרתי בשנה האחרונה של החוג לקולנוע באונ' ת"א. הוא היה שנה מעלי, ורק "נכנס לשאול שאלה" בחדר עריכה והשאר היסטוריה. אחרי שהתחתנו הוא סטה לתחום הפרסום והמדיה, כי מהר מאוד הבנו שלא נוכל לעבוד שנינו בהפקות אם נרצה לשמור על תא משפחתי בריא ושפוי.
איך הגעת לעולם העריכה?
במקרה! לא הלכתי ללמוד קולנוע כי חלמתי לעשות סרטים. חלמתי להיות עיתונאית אבל כעולה חדשה לא הייתה לי שפה מספיק טובה, אז חשבתי שאולי יהיה לי יותר קל לנסות להיכנס לטלוויזיה.
בחוג נכנסתי פעם ראשונה לחדר העריכה עם המורה והעורכת המוערכת יעל פרלוב, והבנתי שאני לא יוצאת משם. התאהבתי במקצוע, הכח שיש לעורך וההשפעה הגדולה שלו בסרטים.
עד כמה אני וותיקה? בזמנו נתנו שיעורים בעריכה על סטינבק (זוכרים פילם?) אבל הייתי מהמחזורים הראשונים שלמדו על אוויד.
אני עורכת וידאו כבר 22 שנים. כך שהרזומה שלי מאד ארוך ומגוון. התחלתי כע.עריכה ומפיקת פוסט בהפקה של סדרת טלוויזיה בשם "סיבת המוות רצח" שהפיק מוש דנון וביים ערן ריקליס (שם ערכתי רק לאסטים ונקסטים) ואחרי זה בסרט "צומת וולקן", גם הוא של ריקליס שאני רואה היום כאדם שפתח לי את הדלת לקריירה שלי.
עבדנו על שתי ההפקות בבית פוסט שבמשך 5 שנים היה לי כמו בית, ברודקאסט וידאו. שם לקחו אותי כעורכת בית ושם ניתנה לי ההזדמנות להתנסות בכל הז'אנרים. פרסומות רבות, סרטים דוקומנטריים כמו הסרט "שכרון מעמקים" שזכה בפרסים, תוכניות טלוויזיה כמו "חלומות בהקיציס", ו"דרישת שלום" (מהתוכניות הראשונות של ערוץ 10 ז"ל), סדרת טלוויזיה "המשאית" שוב של ריקליס ואפילו סרט קולנוע אחד "חיים זה חיים" של הבמאית מיכל בת אדם.
איך נכנסת לעולם הריאליטי? שתפי אותנו בצעדים הראשונים
ב-2005 יצאתי לעצמאות והתגלגלתי ל"אמא מחליפה", "משפחה חורגת" ועוד סדרת דרמה "חיים אחרים" שביים אריק רוטשטיין ואז יום אחד שמעתי שחברת אנדמול מגיעה לארץ עם "האח הגדול".
באותה תקופה עקבתי אחרי התוכנית ששודרה באיטליה וידעתי איזה באז זה יעשה בארץ. הבנתי שאני חייבת להיות בצוות העורכים. והצלחתי להיכנס. ערכתי שבע עונות של האח ונהניתי מכל רגע וכבר אחרי העונה הראשונה נפתח לי עולם שלם.
אני חייבת לציין שבהתחלה של הריאליטי הייתה מן תפיסה כזאת שזה תחום לעורכים ולא לעורכות, אני חושבת שזה בעיקר כי הז'אנר דרש משמרות יותר ארוכות ועבודה תחת לחץ. מצאתי את עצמי עורכת יחידה ב"אח הגדול" בין עוד 12 עורכים גברים, אבל ראיתי בזה אתגר והרגשתי שזה לטובתי דווקא. בסופו של דבר נתנו לי לערוך את כל הסצינות הרגשיות והיחסים הזוגיים שהתפתחו בתוך הבית, שהם הדברים שהכי עניינו אותי בפורמט.
וכן, לא היה קל, הייתה לי בזמנו בבית ילדה בת 4 ותינוקת בת 8 חודשים שלא ראו את אמא שלושה חודשים, גם לא בסופ"ש, נתי כל הזמן צחק ואמר שבזמן שאני עובדת ב"אח הגדול" הוא ב"הישרדות"! אבל שרדנו.
לקח לפחות שלוש שנים עד שהתחילו להתברג עוד נשים בתחום, היום אני חושבת שהגענו לשיוויון מספרי.
משם מהר מאד נשאבתי לעולם הריאליטי, התחלתי להתגלגל מהפקה להפקה, "מאסטר שף" עונה ראשונה, "דה וויס" שלוש עונות, "היפה והחנון" ,"המירוץ למיליון", "גוט טלנט", "הישרדות" והרשימה עוד ארוכה.
כל פרויקט הוא מאתגר, כל פרויקט מלמד אותי משהו חדש, כל פרויקט והסגנון והקצב שלו. זה תלוי בפורמט, זה תלוי בבמאי וזה כיף, אני נהנית בריאליטי מעבודת הצוות. העורך בריאליטי הוא לא לבד כמו בהפקות אחרות שעבדתי בהן. אם בדוקומנטרי יש רק עורך אחד ובדרמה יש אולי שניים או שלושה עורכים, אז בריאליטי יש גם 20 עורכים שמשתפים פעולה ועובדים כצוות.
איך את ניגשת לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטות עבודה מסוימות?
בריאליטי אנחנו עורכים המון פרקים ומספרים סיפור אחד בו בדרך כלל הדמויות עוברות תהליך, שינוי. אני מתחילה לצפות, כמו שכולם עושים, אבל בימי הצפייה ועד שאני לומדת את החומר אני שואלת המון שאלות – מדברת עם כל אנשי התוכן שהיו בשטח, מנסה להבין את כל התמונה, חשוב לי להכיר את הסיפור המלא ולא רק את הפרק שאני עורכת, להבין מה המתמודדים עוברים, להזדהות איתם, כדי לספר את זה הכי נכון.
מהם 3 הטיפים הכי חשובים לדעתך בעריכה של ריאליטי?
יש עורכים שמעדיפים לצמצם חומרים כדי להתרכז בעיקר מבחינתם. אני עובדת הפוך: צופה בהכל ובונה טיים ליין לפי הסיפור שנבנה לי בראש. זה מאפשר לי להגיע לתוצאות מהירות ולא להתעסק בסצנות מיותרות.
אני על ההתחלה קובעת מה הסצנות החשובות, איפה אני מאפיינת את הדמויות, איפה המכשול בסיפור, איפה השיא הרגשי, אני תמיד עובדת לינארית כי בדוקו ובריאליטי הסיפור נכתב פחות או יותר בחדר העריכה והפרטים חשובים.
זה כמו לבנות בניין. אני חייבת להתחיל מהיסודות ולעלות לאט לאט. אם לא, יהיו חסרים שלבים והסיפור לא יחזיק. אני מתקדמת עם הסיפור ואני לא עוזבת סצנה עד שהיא לא עובדת וכוללת גם מוסיקה וויזואליה. לא מסוגלת להשאיר בלאקים או לשמוע דיאלוג בלי מוסיקה אם צריך, אבל זאת כבר השריטה שלי (:
לזכור הכל! זיכרון טוב לסינקים ששמעתי בצפיה ולוויז'ואלים, עוזר לי להגיע לפתרונות מהר. גם אחרי שאני עובדת על פרק חודשיים, אני יודעת שאני צריכה לזכור מה ראיתי בחומר גלם בימים הראשונים של הצפייה ואם אני לא זוכרת אז יש…
לוקייטורים: אני לא כותבת הרבה, אבל השימוש בהם חיוני כדי לחזור לרגעים חשובים בחומר גלם. אני ממעיטה במילים, בעיקר כי כשאני קוראת אחרי זה את המארקים, אני מעדיפה לזהות מילות מפתח מאשר לבזבז זמן בקריאה ארוכה… הרי, כמו שאמרתי, בחרתי במקצוע כדי להתעסק בתמונה וסאונד ופחות בשפה העברית, עולה חדשה וזה (:
איזה ז'אנר את הכי אוהבת לערוך?
אני יודעת שבתחום יש נטיה להגדיר עורכים לפי ז'אנרים, ולחשוב שמי שעורך ריאליטי לא יודע לערוך דרמה או להיפך. מהניסיון האישי שלי זה לא נכון. בשנים האחרונות מצאתי את עצמי בעיקר בפרויקטים של ריאליטי, אבל כל פעם שערכתי דרמות, הרגשתי כמה אני אוהבת את זה, כמה זה מאתגר אותי באותה מידה גם אם בדברים אחרים וכמה אני יכולה לתרום כעורכת גם בז'אנרים עלילתיים.
בסופו של דבר תפקידו של העורך הוא לספר סיפור, לשים לב לפרטים ולרגש, ואלה דברים שמי שיודע לעשות אותם, יכול לעבוד בכל ז'אנר. הכלים אולי שונים אבל המטרה זהה.
קורונה טיים – שתפי אותנו בהתמודדות שלך בתקופה הזו
20 שנה אני עובדת קשה, והנה הגיעה הקורונה. זה נכון שהתעשייה שלנו כרגע במצב מאד לא טוב, ואני רואה חלק מהחברים שלי עושים הסבות מקצוע מסיבות הכלכליות. אני לא רואה את עצמי בשום מקצוע אחר, אבל אם יש דבר אחד טוב שהקורונה עשתה, זה הזמן שקיבלתי לחשוב, ולהבין שאני רוצה לחזור לערוך גם ז'אנרים אחרים, כמו דוקו ודרמה, כי בואו, ריאליטי זה הפרנסה שלנו, אבל מידי פעם צריך איזה משהו לנשמה.
ספרי לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאת לא יכולה להסתדר בלעדיהם
העריכה שלי לא מתרחשת על המקלדת. יד ימין על העכבר עושה את כל הפעולות מסיבה אחת פשוטה: אני לא מורידה את המבט מהמסכים כשאני עורכת. עם השנים הבנתי שלא רק שזה לא מאט את קצב העבודה, אלא משאיר אותי מרוכזת בתהליך היצירה.
טיפ אחרון שהיית שמחה לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?
להשאיר את האגו מחוץ לחדר עריכה.
חדר עריכה במידה רבה הוא כמו חדר פסיכולוג. עורך צריך להבין ולהכיר היטב לא רק את החומרים שהוא עוסק בהם, אלא גם את האנשים שעובדים איתו בתהליך, כדי שבסופו של דבר התוצאות יהיו הכי טובות וכולם יהיו מרוצים.
יצא לי לעבוד מול קופירייטרים של משרדי פרסום, במאי דוקו, במאי דרמות, עורכי תוכן, כל אחד עולם ומלואו, שאיפות שונות, גישה שונה ליצירה. יש מי שרואה את הסרט כמוצר ומי שמתייחס אליו כמו לילד שלו. התפקיד שלי זה להקשיב, להבין, להתחבר ולהוסיף מעצמי.
למדתי שאפשר ללמוד מכל אדם שנכנס איתי לעבוד, ואחרי 20 שנה אני עדיין לומדת.
* אם יש לכם שאלות נוספות לשרון, אתם מוזמנים לשאול אותה בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו היא מתוייגת – ממש כאן.
* לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת" – כנסו לכאן.
* רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי
