פתחו את תוכנת האביד תוך כדי קריאה והתנסו במה שאתם קוראים. אהבתם? רשמו לכם בצד, בפתקים בפלאפון, עשו צילום מסך או כל דבר אחר שעובד לכם. רק אל תגידו לעצמכם שבטוח תזכרו את זה, כי לפעמים לזיכרון שלנו יש רצונות משלו (כמה פעמים יצא לכם ללכת מחדר אחד לשני עם משימה בראש. להגיע ולא לזכור למה בכלל הגעתם לשם?).

התבלבלתם? גם אני, אבל זה למטרה טובה :)

פתחו את תוכנת האביד תוך כדי קריאה והתנסו במה שאתם קוראים. אהבתם? רשמו לכם בצד, בפתקים בפלאפון, עשו צילום מסך או כל דבר אחר שעובד לכם. רק אל תגידו לעצמכם שבטוח תזכרו את זה, כי לפעמים לזיכרון שלנו יש רצונות משלו (כמה פעמים יצא לכם ללכת מחדר אחד לשני עם משימה בראש. להגיע ולא לזכור למה בכלל הגעתם לשם?).

התבלבלתם?
גם אני, אבל זה למטרה טובה :)

החטיפ החודשי - הכנסת עורכים

רוצים לקבל טיפים לפני כולם? הירשמו לניוזלטר החודשי

עקבו אחרי עמוד הפייסבוק
כדי להתעדכן כשעולה תוכן חדש

פוסטים אחרונים

טיפים אחרונים

מאחורי המקלדת עם אור לי-טל

אור לי-טל החל את דרכו כעורך באוניברסיטת ת"א, שם ערך מגוון רב של סרטים קצרים עבור חבריו לספסל הלימודים. מאז, הספיק לערוך עוד המון סרטים קצרים וארוכים, עלילתיים ודוקומנטריים שהגיעו לפסטיבלים שונים ברחבי העולם – קאן, ונציה, טרייבקה, לוקארנו ועוד רבים אחרים.

בין הפרויקטים שערך, תוכלו למצוא סרטים באורך מלא כמו "פעם הייתה ילדה" של נטלי קפלן, "אנשים שהם לא אני" של הדס בן ארויה, "הצלילה" של יונה רוזנקיאר, שגם זכה ב-4 פרסים בפסטיבל ירושלים, בין השאר גם בפרס "הסרט הטוב ביותר", את הסרט הדוקומנטרי "מאיר אריאל – שיר כאב" בבימויו של אליאב לילטי (עלמה הפקות), וגם סרט עלילתי עצמאי חדש באורך מלא של הדס בן ארויה, שיצא בקרוב לאוויר העולם.

אור משתף אותנו איך התגלגל במקרה לעריכה, כיצד השיל מעצמו את המגננות והחל להבין שביקורת היא חלק חשוב מתהליך העריכה, למה חשוב לערוך גם סרטים קצרים כחלק מהעבודה שלנו וכיצד זה תורם לנו בעריכת סרטים ארוכים, וגם משתף אותנו בטיפים ושיטות העבודה שלו.

 

 

אור, ספר לנו קצת עלייך

ירושלמי במקור, בן 39, נשוי וגר בגבעתיים. בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. לפני הלימודים ובמהלכם עבדתי כראש צוות בטחון בנתב"ג, מה שאפשר לי בתחילת דרכי לערוך הרבה פרויקטים של חברים לספסל הלימודים. חבר איגוד העורכים ומיוצג בסוכנות היוצרים של טל נתן.

 

איך הגעת לתחום העריכה?

האמת שזה היה קצת במקרה. תמיד הייתי גיק של מחשבים והייתה לי מקלדת ביד מגיל 8 בערך. אחרי הטיול הגדול בכלל התחלתי ללמוד כלכלה באוניברסיטה העברית, אבל אחרי סמסטר וחצי הבנתי שזה לא בשבילי.

אחרי שעזבתי, חברה טובה אמרה לי שאולי כדאי לי לחשוב על לימודי קולנוע, כי לדעתה זה מאוד יתאים לי. אחרי שבחנתי את בתי הספר השונים, החלטתי ללכת ללמוד בחוג לקולנוע וטלוויזיה, בעיקר בגלל שרציתי שיהיה לי תואר, כדי שאוכל ללמוד תואר שני בתחום אחר, כי מי בכלל האמין שאפשר לעבוד בקולנוע?

המסלול שרציתי להגיע אליו הוא מסלול התסריטאות של האוניברסיטה. הייתי כותב באותה תקופה כל מיני דברים קצרים וחשבתי שזה יכול להתאים לי.

בשנה א' באוניברסיטה לומדים הכל מהכל ובין השאר למדנו את AVID. בגלל שהיה לי רקע במחשבים אז התוכנה באה לי מאוד בקלות. חברים שראו שאני מבין את התוכנה ביקשו שאעזור להם בכל מיני תרגילים, ומפה לשם יצא שערכתי חמישה פרויקטיי סוף שנה א'.

בסוף השנה נרשמתי לועדה למסלול תסריטאות וגם למסלול הפקה. ועדת הפקה הייתה ראשונה. חברי הועדה אהבו את הדברים שערכתי ולועדה של תסריטאות כבר לא ניגשתי. את שנה ב' כבר כיוונתי לתפקיד העורך ושם הכל התחיל. אבל בכל סמסטר שילבתי גם קורס בתסריטאות, גם כי זה מה שרציתי מלכתחילה וגם כי זה מאוד חשוב לעורך להבין תסריט.

 

ספר לנו על פרויקט שהיה משמעותי עבורך והבנת בזכותו משהו חדש על עצמך, או על תהליך העריכה?

כשהתחלתי לערוך כל הזמן אמרתי שאני מחכה להגיע לשלב שבו אני כבר לא אצטרך את ההערות והביקורות של האנשים כדי להשלים את תהליך העריכה. חשבתי שעורך טוב הוא כזה שיש לו את כל הפתרונות ולא צריך להיעזר בדעות של אחרים. הדבר הזה גרם לי להרבה מאוד מתיחות עם הבמאים שלי. הרגשתי שלא סומכים עלי ועל הסגנון שלי ושאני לא מספיק טוב.

כשעבדנו על הסרט "הצלילה" היו לנו כמה מפגשים עם גורמים שאמרו דברים על הסרט שפשוט לא הצלחתי לעבד ולקבל, וזה הכניס אותי לפינה מאוד לא נוחה עם העבודה שלי. לקראת סוף עריכת הסרט נסענו הבמאי יונה רוזנקיאר ואני לסדנת WORK IN PROGRESS בסיאטל.

בסדנה הצגנו את הסרט בפני קהל וקיבלנו ביקורות. מנהלת הפרויקט קתלין מק'איניס (Kathleen McInnis) היא זו שנתנה לי את הסטירה שהייתי צריך. אמרתי לה שאני לא מבין איך הסדנה הקצרה הזו תעזור לנו והיא אמרה שעריכה נכונה היא עריכה של הערות. הבנתי שעורך טוב הוא כזה שיודע להקשיב לכל ההערות ולדעת איך לברור את הביקורות לאלו שנכונות לסרט וליישם אותן.

אחרי "הצלילה" עבדתי על הסדרה "מעברות" בבימויה של דינה צבי-ריקליס. כשעבדתי איתה הרגשתי שהשתניתי. שאני מבין שביקורת באה ממקום שרוצה לעזור וככה צריך להתייחס לזה. זה הפך את העבודה שלי להרבה יותר רגועה ונכונה. אני מרגיש את זה בכל הפרויקטים שאני עובד עליהם מאז.

אליאב לילטי, הבמאי של "מאיר אריאל – שיר כאב" אמר לי משהו מעניין. הוא אמר שלפעמים הייתה חסרה לו דעתי בנושאים מסוימים. יכול להיות שזה השלב הבא באיזון הדברים, האיזון בין הביקורת לדעה האישית. ובכל מקרה, הביטחון שלי במקצוע הרבה יותר חזק.

 

ברזומה שלך יש המון סרטי סטודנטים שזכו בשלל פסטיבלים ברחבי העולם – איך מיצבת את עצמך כעורך בעולם הזה?

אני לא חושב שמיצבתי את עצמי כעורך סרטי סטודנטים, אבל אני כן רוצה ואוהב מאוד לערוך סרטים קצרים, מכמה סיבות.

ראשית, באופן טבעי כמות הסרטים הקצרים שמופקים בארץ גדולה בהרבה מכמות הסרטים באורך מלא. אני חושב שהמקצוע 'עורך' אומר שצריך גם לערוך סרטים קצרים. אני גם חושב שבמאים צריכים לעשות סרטים קצרים במקביל לארוכים, כדי לעבוד ולשמור על כושר וגם כי הם מספרי סיפורים ויש גם סיפורים קצרים ששווה לספר.

אחרי "הצלילה", יונה רוזנקיאר עשה סרט קצר שערכתי בשם "פרפרים" שהתקבל לתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. בזמן הקורונה, הדס בן ארויה ביימה סרט קצר בשם "אם אנחנו מתקרבים עכשיו" כחלק מפרויקט "במרחק 100 מטר" של הוט. העבודה על שני הפרויקטים האלו הייתה לא פחות מעניינת ומורכבת (כמובן שיותר קצרה) מעבודה על סרטים באורך מלא.

חוץ מזה אני חושב שהסרטים הקצרים הישראלים מגיעים למלא מקומות ופסטיבלים שמעטים הסרטים באורך מלא שהגיעו לשם. עם הקצרים שלי השתתפתי בכמה מהפסטיבלים הגדולים בעולם וזו חוויה מטורפת.

בכל מקרה, היום הרבה יותר קשה לי להגיד כן לסרטי סטודנטים בעיקר כי אני מרגיש שאני כבר לא כל כך במקום הזה, אבל יש כמה במאים וסרטים סטודנטיאליים שאני לוקח כי אני מאמין שהם יכולים להגיע רחוק.

 

שתף אותנו בחוויית עריכת הפיצ'ר הראשון שלך – איך עושים את המעבר מעריכת סרטים קצרים לעריכת סרט באורך מלא?

אני חייב להגיד שהעבודה שלי על סרטים באורך מלא הפכה להרבה יותר נכונה – גם טכנית וגם אומנותית – אחרי שהבנתי שהתהליך הוא אותו תהליך כמו עם סרט קצר, רק הרבה יותר ארוך.

כמובן שהיתרון בסרט קצר הוא שאפשר לראות אותו הרבה יותר פעמים במהלך העבודה (בכל זאת, לשבת לראות 10-15 דקות סרט בתחילת או בסוף משמרת לעומת שעתיים), אבל ככל שהשתמשתי ביותר טכניקות וכלים שיש לי מהקצרים ככה העבודה הייתה יותר נכונה ויותר טובה. זו עוד סיבה, אגב, לעבוד על סרטים קצרים. יש הרבה נקודות שאני לומד לחזק דרך הקצרים שאחר כך באות לידי ביטוי בארוכים.

חוץ מזה, אני אגיד שהעבודה על הארוך הראשון שלי הייתה מייגעת בגלל שהייתי מאוד חסר ניסיון וחסר סבלנות ולא יודע לקבל ביקורת ובאופן כללי קצת בלתי נסבל, וכל זה גרם לי לא להנות מעבודה על סרט שבסופו של דבר יצא נהדר – "פעם הייתה ילדה". אני אגלה בסוד שלפעמים אני שואל את עצמי איך היה נראה הסרט אם הייתי עורך אותו היום. אבל כמו שאומרים, סרט אפשר לערוך לנצח. צריך לדעת מתי להפסיק.

 

מה 3 הטיפים החשובים ביותר בעינייך לעריכה?

1. קודם כל, לקבל ביקורת. במיוחד כשיש ביקורת מלקוח. אני לא אכתוב "לדעת לקבל ביקורת". פשוט לקבל את זה שיש ביקורת וזהו. מעבר לזה שהתנגדות לביקורת זה דבר מעייף מאוד, זה גם שם את העורך באור שהוא לא נכון לסוג העבודה. וגם אם מקבלים ביקורת אז מקבלים המון קרדיט על כל הרעיונות שאספנו.

2. לדעת מתי להגיד לבמאי שעכשיו אתה עובד לבד. קשה מאוד להסתכל על עריכה מהצד, העורך עושה המון פעולות שיש להן מטרה שלפעמים היא לא ברורה לבמאי. זה יכול לגרום להרבה בלבול, אבל מצד שני אי אפשר להתחיל להסביר על כל קאט מה הולך להיות בסוף. זה בסדר להגיד לבמאי שצריך חצי שעה, שעתיים או אפילו משמרת לבד. והם גם ישמחו לשמוע את זה.

3. להתמקצע בתוכנת העריכה. ולהתעדכן בחידושים שלה. חשוב שנדע להשתמש בכלי העבודה שלנו כמו שצריך.

 

איך אתה ניגש לעבוד על פרויקט חדש? האם יש לך שיטת עבודה מסוימת?

קודם כל, אני עושה גרסת אסמבלי לבד. עם עצמי. בונה את כל הסרט על בסיס הטייקים האחרונים או אחד או שניים לפני. אני חושב שזה חשוב לראות את הסרט לפני שמתחילים לעבוד עליו.

יש עורכים שאומרים ההיפך, שקודם צריך לבנות כל סצנה כמו שצריך עם הטייקים הנכונים, ואז לחבר הכל ולראות מה קורה. אני חושב שצריך לראות את התמונה הגדולה לפני הפרטים הקטנים. להבין את ההתנהגות הכללית של הדמות ואת השינויים בהתנהלות שלה שאנחנו רוצים להשיג. העבודה במקטעים מבלבלת ואני מרגיש שהיא גם מנטרלת את הביקורת האישית שלי על העבודה.

אחר כך צופים. הצפייה בסרט באופן מלא היא קשה לכל הבמאים. אבל לדעתי זה טוב שהיא קשה כי זה עושה סוג של ריסט לכל העבודה שהייתה עד עכשיו. במיוחד לאור העובדה שבדרך כלל מי שכותב את התסריט הוא הבמאי עצמו. הצפייה באסמבלי יוצרת ניתוק שמאפשר את השינויים שנעשה בהמשך.

 

ספר לנו על 2 קיצורים במקלדת שלך שאתה לא יכול להסתדר בלעדיהם

כמובן שחוץ מהרגילים שיש לנו, אז יש את:

1. קיצור Select Left/Right עם אלט (מקשים Q ו-W) – זה אוסף את כל הסיקוונס מנקודה זו ל-SEGMENT MODE. מאוד נוח לעבודה בפרויקטים ארוכים.

2. קיצור Toggle Source/Record in Timeline (מקש Tab) – חשוב כשעובדים על כמה גרסאות יחד.

3. קיצור Restore Default Patch במקשים Shift+C – לא יודע מי באויד החליט שצריך כל הזמן לשנות את הסדר של הטרקים, אבל הכפתור הזה מחזיר את החיים לקדמותם.

והכי חשוב – אם מפעילים בטיימליין בתפריט Audio Data את הפונקציה Clip Gain, אז אפשר להגביר ולהחליש את הסאונד עם ALT+SHIFT וחץ למעלה ולמטה.

ועכשיו באויד החדש אפשר לעשות כפתור ל-Set Level on Track ובגדול זה סוגר את פינת הסאונד.

 

טיפ אחרון שהיית שמח לדעת כשרק נכנסת לעולם העריכה?

לפעמים אין עבודה. אין מה לעשות, ככה זה.

 

* אם יש לכם שאלות נוספות לאור, אתם מוזמנים לשאול אותו בתגובות למטה או בתגובות לפוסט בפייסבוק שבו הוא מתוייג – ממש כאן.

* לקריאת כתבות נוספות בפינה "מאחורי המקלדת" – כנסו לכאן.

* רוצים גם לקחת חלק או להמליץ על עורכות ועורכים שיכולים להתאים לפינה – דברו איתי

איך אתם יותר אוהבים להתעדכן? במייל או בפייסבוק?

רוצים להירשם לניוזלטר ולקבל מייל
אחת לחודש עם כל הטיפים החדשים?

חושבים שהמאמר יכול להועיל לעורכות ועורכים אחרים? שתפו אותם :)

Share on facebook
Share on email
Share on whatsapp

עקבו אחרי עמוד הפייסבוק
כדי להתעדכן כשעולה תוכן חדש

כתיבת תגובה

רוצים לקבל טיפים לפני כולם?

מכירים את זה שעורך או עורכת מחדר העריכה ליד מגלים לכם טיפ שמייעל לכם את העבודה?
אז זאת בדיוק המטרה של האתר – הירשמו לניוזלטר וקבלו מייל חודשי עם טיפים ומאמרים חדשים

מכירים את זה שעורך או עורכת מחדר העריכה ליד מגלים לכם טיפ שמייעל לכם את העבודה?

אז זאת בדיוק המטרה של האתר – הירשמו לניוזלטר וקבלו מייל חודשי עם טיפים ומאמרים חדשים

סגירת תפריט