לפעמים אני נתקלת בשאלה "מתי את יודעת שזה הזמן הנכון לעשות קאט?".

קאט הוא החיבור בין שוט לשוט. כלומר, זה הרגע להחליט מתי לסיים שוט אחד ולהתחיל שוט שני.

אז אני אתחיל בזה שאין באמת חוקיות כדי ליצור קאט מושלם – כי כמו בכל דבר בחיים, כל מקרה לגופו.

אבל בואו נסתכל רגע על אנלוגיה קטנה שעלתה בראשי במהלך הפסקת תה במשמרת (כן, הפסקת תה:).

Tea & Biscuits Time

תחשבו על זה – להחליט מתי לעשות קאט, זה כמו לטבול ביסקוויט בתה ולהחליט מתי הרגע הנכון להוציא אותו, כדי שיהיה נימוח בדיוק במידה המושלמת.

אם מוציאים את הביסקוויט מהר מדי, אז במהלך הביס נרגיש שהביסקוויט עדיין לא התרכך וכנראה שהיינו צריכים לתת לביסקוויט לשהות עוד קצת זמן בתה.

מצד שני, אם נשאיר את הביסקוויט יותר מדי זמן, אז אנחנו מסתכנים בביסקוויט מפורק (שצריך להציל את חלקו ממעמקי ספל התה שלנו), ואחר כך, כנראה שנהנה משתיית תה עם הרבה הרבה חתיכות ביסקוויט קטנות ונימוחות. לא כיף. (למרות שיש כאלה, כך שמעתי, שדווקא מאוד אוהבים תה עם חתיכות ביסקוויט בפנים).

אז מה עושים כדי להצליח במלאכת הטבילה?

שותים הרבה תה וטובלים הרבה ביסקוויטים.

או במילים אחרות, אחרי נסיונות טבילה רבים, נהיה מיומנים בטבילת ביסקוויטים בתה ונוכל להרגיש במהלך הטבילה מתי זה בדיוק הרגע הנכון להוציא את הביסקוויט.

ובדיוק ככה – גם בבחירת הרגע הנכון לעשות קאט.

הניסיון בכל מיני מצבים (תה רותח שבדיוק נמזג לספל שלנו, תה פושר וכו') מביא איתו ידע ורגש – היד שלנו כבר חוותה הרבה רגעים של הצלת הביסקוויט ברגע האחרון, כך שאנחנו יודעים להרגיש מתי הרגע להוציא את הביסקוויט וליהנות מביס נימוח וטעים.

חלאס סיפורים, קצת טיפים מעשיים

אם ככה, הדבר הראשון שיעזור לכם בבחירת הרגע הנכון לעשות קאט – זה הניסיון.

אחרי הרבה פעמים שתחליטו היכן לעשות קאט, תתחילו להרגיש מתי זה נכון, מתי לא וגם למה.

חוץ מזה, הנה עוד כמה טיפים שיכולים לעזור לכם בבחירת הרגע הנכון לעשיית קאט:

1. לכל קאט צריכה להיות סיבה

העריכה היא כלי שעוזר להוביל את הצופה בנרטיב של הסרט ושימוש בקאט היא אחת הדרכים לגלות לנו דברים חדשים במהלך הנרטיב. לכן, לכל קאט צריכה להיות סיבה.

לדוגמה: אם נחליט לעשות קאט משוט סגור של שני אנשים מדברים לשוט פתוח באמצע סצנה, אז צריכה להיות סיבה לכך – נניח מישהו יוצא מהפריים, לוחצים ידיים, עומדים בסביבה שיש לה משמעות לעלילה וכן הלאה.

2. כל פריים חשוב (לא חותכים סתם)

אנחנו צריכים לדאוג שהסרט תמיד יעלה למעלה ולכן אנחנו צריכים לשמור, באמצעות העריכה, על המתח שקורה בשוט ולא לתת לו להתפורר מול העיניים של הצופים.

עניין של פריים או שניים יכולים לעשות שינוי גדול מהבחינה הזאת.

לדוגמה: כשאנחנו מרגישים שהשחקנים מרפים בשוט (מבחינה משחקית), אנחנו צריכים לעשות קאט ולא לתת לצופה להרגיש את זה, או לחילופין, להחליף לטייק אחר שכן מחזיק.

זה יכול להתבטא במצמוץ עיניים מיותר, הסטת מבט, תזוזה לא רלוונטית, שינוי הבעה וכן הלאה.

3. שיטת הפוקסיונרים

יש רגעים שאנחנו סופר מבסוטים על עצמנו במהלך עריכה וזה רגעים שקורים לנו "במקרה". כי יצרנו משהו טוב בלי להתכוון, או בלי להשקיע מאמצים רבים וזאת הפתעה נעימה.

ועכשיו אני קצת אסייג את עצמי – זאת לא שיטה שאמליץ עליה לעורכים, כיוון שלכל קאט יש משמעות.

אבל לפעמים הקאטים שאנחנו עושים "במקרה", יוצרים לנו תוצאות שאנחנו דווקא אוהבים.

איך עושים את זה?

פשוט חותכים איפה שאתם מרגישים לנכון.

לא עבד?

לא נורא, זאת שיטה טובה להתנסות וללמוד (זוכרים את הביסקוויט בתה?).

4. הפריים הנכון

כאן ניקח את שיטת הפוקסיונרים ונשכלל אותה.

בשיטה הזאת (שמציע וולטר מרץ') נלך על פי האינסטינקטים שלנו:

ניתן לקליפ להתנגן ונעצור בכל פעם במקום שבו אנחנו חושבים שצריך להיות הקאט.

נחזור על הפעולה עד שנרגיש שאנחנו עוצרים כל פעם באותו הפריים.

אלו טיפים שכדאי להכיר,

אבל אל תשכחו שחוקים נועדו גם בשביל לשבור אותם,

וכל סרט דורש התייחסות מיוחדת בהתאם למטרה שלו.

נ.ב

עורכת שאני מאוד אוהבת סיפרה לי שהיא בכלל אוהבת לשתות תה עם חתיכות ביסקוויט נימוחות בפנים ובסוף לאכול אותן עם כפית. אני הופתעתי שבכלל יש אופציה כזאת ושאפשר לאהוב אותה. וזה רק מראה שהכל זה עניין של גישה, השקפה, טעם, נקודת מבט ואין דבר אחד שהוא נכון. יש רק את מה שנכון לנו.